הארכיון של מאי

כבר אמרו לי בעבר שאני יפה. או שאני מיוחדת. זה לא חדש.

מה זה מצחיקה, ממש מקסימה.

היו שלא התקמצנו במילים - אפילו זרקו עליי את התפקיד של הנסיכה.

כבר אמרו לי בעבר את המילים "אני אוהב אותך",

"אני רוצה לנשק אותך",

ועוד הרבה דברים כאלה, אבל לא באמת הייתה להם משמעות.

אז... לא האמנתי להם.

כי זה לא באמת היה נכון.

אבל אז, פעם אחת

נכנס לתוך חיי מישהו אחד

שגרם לי להאמין בהכל

שגרם לי להרגיש את הכל

שגרם לי לחיות את הכל

מהיופי והאופי ועד האהבה

וזה הדבר הכי טוב שקרה לי

וזה מכפר על הכל.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

ועכשיו הדמעות של העצב הופכות לשמחה, כי אני הילדה הכי מאושרת בעולם.

אני כל כך אוהבת אותו ומתגעגעת, למה אין לי ידיים מספיק ארוכות בשביל להגיע אליו?

אני כל כך שמחה שיש לי אותו.

הלוואי והרגעים המעטים שאני זוכה להיות איתו יימשכו לנצח...

אהמ דרמה קווין אהמ

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

למי שראה חדשות ולמי שלא, ילד מהשכבה שלי, שלמד איתי עוד ביסודי והיה איתי בהקבצה א' באנגלית בחטיבה, ילד מצחיק בטירוף ושהפייבוריטים שלו במוזיקה היו Red Hot Chilli Peppers, תמיד מצחיק ומחייך, ילד ג'ינג'י (שפעם היו לו תלתלים ג'ינג'יים ארוכים, אז היו קוראים לו "הילד מהביסלי"...) שהשאיר המון זכרונות, כמו הפעמים שהיה זורק דברים פרועים בשיעור כמו "טוב נו יאללה, אז מי בא לשווארמה?" ומתלונן בצורה מצחיקה כשהיו מעמיסים שיעורים, אהב ספורט ועסק בכדורגל בקבוצה בכפר סבא, הייתה לו חברה, אהבה אמיתית... כבר לא איתנו יותר. אמנם לא הייתי ידידה קרובה שלו, סתם הכרתי אותו ממש קצת... אבל זה קשה, וזה חסר... וזה בלתי נתפס. הוא היה דמות די בולטת בשכבה, ומבין המעטים בשכבה שבאמת חשבתי שהם מגניבים ולא קרציות. פעם ראשונה שאני חווה מוות של מישהו, פעם ראשונה שאני חלק מהלוויה... זה היה קשה.