אני מרגישה כל כך רעה כשאני חושבת עליו.

אני לא אוהבת אותו , כי אני יכולה להסתכל עליו לרגע ולחשוב שאני כן רוצה להיות איתו,

ואז כשאני רואה אותו שוב, אני רוצה שניפרד. 

אני חייבת להחליט. 

אבל אני לא יודעת איך ! 

אני לא רוצה לפגוע בו, ואולי אני גם מפחדת שלא יבוא משהו יותר טוב אחר כך. 

הוא כבר אמר לי שזאת רק החלטה שלי מתי ניפרד, ושהוא אוהב אותי וישאר איתי. 

בגלל שזה כל כך בטוח, כל כך ברור, אני לא רוצה לעזוב.

אבל לא טוב לי, וזה לא מגיע לו. 

זה לא כמו שאני רוצה, זה לא מושלם.

אבל בעצם שום דבר לא מושלם. 

כבר התבלבלתי לגמרי, הצילו.

היא כל הזמן איתם, אפילו אם הם לא ביחד.

והיא כל הזמן מדברת עליהם.

אני לא חלק מהם, וכנראה שאני גם אף פעם לא אהיה.

אולי אני פשוט לא מספיק..אדירה.

זה מצחיק אותי אפילו להגיד את זה אבל כנראה שאני לא מספיק, היא מתארת אותם כאלה מבינים, מצחיקים.. מושלמים.

יש לה הרבה יותר במשותף איתם מאשר איתי.

אבל אני איפשהו באמצע, אפשר להגיד שאני מקובלת - אבל לא מספיק. [למרות שעל העניין הזה כבר וויתרתי מזמן.]

אפשר להגיד שאני מצחיקה וזורמת - אבל לא אדירה.

לא לפה ולא לשם.

אולי אני פשוט רוצה להיות יותר.

משהו .

אז עכשיו הוא החבר שלי.

למרות שאם הייתם שואלים אותי לפני חמישה ימים הייתי צוחקת לכם בפרצוף.

כשאני חושבת עליו, ויוצא לי לחשוב עליו דיי הרבה..יש לי את הפרפרים האלה בבטן.

איכס.

אני אולי הבן אדם היחיד בעולם הזה שהפרפרים המטופשים האלה רק מלחיצים אותו.

פעם אחת דיברנו על זה, הוא אמר שזה ממש כיף לאבד את הריכוז ולהתנהג כמו טיפש מאוהב.

אני לא חושבת ככה, לי זה פשוט לא כיף.

אולי יש עוד אנשים כמוני ? שרק רוצים שהפרפרים האלה יתעופפו מהבטן שלהם לבטן של טיפש אחר ?

אולי הפעם, זאת לא רק אני.