המון פעמים אני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי מספיק בתחום הגותיקה. מה זה אומר? היא מתבטאת אצלי בלבוש רוב הזמן, אני מתלבשת ככה כי אני אוהבת את זה ומרגישה עם זה בנוח, אבל להתלבש בצורה הזו לבית ספר לא מוציא אותי מגניבה, לבושה יפה, אלא סתם פריקית. אם אנשים מתעניינים זה לא בגלל שהם בקטע אלא פשוט כי זה מיוחד או מוזר. אין אירועים אלטרנטיביים אליהם אני הולכת כי אין לי עם מי, בשביל ממש להשקיע ולא לפחד להגזים.

זה מתבטא גם במוסיקה למרות שאני לא ממש אוהבת לדבר על המוסיקה שאני שומעת. משום מה השאלה של "מה את שומעת?" תמיד מרתיעה אותי. נכון גם לגבי ספרים, אני אף פעם לא מצליחה לתאר במילים הנכונות על מה מדובר בספר שאני קוראת\קראתי.

יש גם את עניין הבודי ארט. אנשים התלהבו מהקעקוע והכל אבל בגלל שזה קעקוע, לא בגלל שהם אוהבים את הסצינה. כלומר אם אגיע עם שרוול מחר אז יתלהבו רק מי שבקטע, כנ"ל לגבי פירסינג, במידה ולא מדובר על נזם או הליקס. הבעיה היא שאני לא מכירה אנשים שאוהבים את זה.

סרטי אימה. אני יכולה לחשוב רק על מישהי אחת שאפשר לדבר איתה על זה.

לא שאני לא אוהבת את החברים שיש לי, אבל הבנתם את הכוונה. מלא פעמים ניסיתי ליצור קשרים אבל אף ניסיון לא הצליח. אולי זה בגלל שאני לא טובה עם אנשים, למרות שלא מדובר פה בקשרי חברות נצחיים, אני רק רוצה מין ידידים שכאלו בסגנון. אני יכולה למלא את המלתחה בכל הדברים הגותיים שקיימים אבל זה פשוט לא כיף כשזה לבד.

בקרוב הגיוס ואז בכלל לא אוכל לבטא את עצמי בלבוש. לא יהיה לאן. שלא נדבר בכלל על אמנות הגוף, האסורה.

לא שכחתי את הפוסט הקודם-להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין. עם זאת הנושא קצת מציק לי לפעמים.