חשיבה חופשית

בגלל אופי הבלוג ומטרתו (ולמי ששכח תזכורת באודות הבלוג) -אינני מרבה בפוסטים אישיים כמו הפוסט הזה, למרות שיש גם כאלה שדווקא מתעניינים בהם. ובכל זאת אני כותב אותו לאור ארועי השבוע שחלף, שהיה עמוס בפעילות שעל חלקה אספר כאן ועל חלקה אוותר, כי לא הכל אני חושב שצריך לעניין את הציבור. בכל אופן היו בשבוע זה דברים מעודדים, כמו בענייני הצלת ישראבלוג שעליהם אכתוב מעט בהמשך, לעומת דברים פחות מעודדים בשבילי שאירעו השבוע.

מי שעוקב בבלוג זה יודע קצת על מדורי הגיהנום שעוברים עלי בשיקום שנמשך כבר קצת למעלה משנה. מדורי גהינום שנובעים מבירוקרטיה של מערכת הבריאות ומשרד הבריאות מצד אחד, ומצד שני אולי בשל חוסר מזל שאותו אתאר מיד. זה התחיל עוד מסוף חודש מרץ האחרון, שבו הופסק השיקום בשל אי התאמה מלאה של הפרוטזה והיווצרות של שלפוחית בקצה הגדם. תמיד אחרי פוסט כזה יש כאלו ששואלים מה ולמה קרה לך, אז אקדים ואומר לכל הסקרנים שהצטרפו לבלוג - הכל מסופר בפוסטים שבחודשים ספטמבר, אוקטובר 2013 (יש לוח שנה בשוליים הימניים, אפשר להכנס). והסאגה המשיכה מחודש מאי האחרון, שלאחר בירוקרטיה של חודשיים עיכוב בקופת חולים ואחר כך חילופי התחייבויות לא מתאימות הלוך חזור בין קופת חולים והדסה, שבתי למספר מפגשים במכון לפיזיותרפיה במחלקת שיקום בהדסה. המפגשים האלו היו מעולים כי הייתה התקדמות יפה לקראת הליכה בלי אמצעי תמיכה, אבל בשל חוסר התאמה של הפרוטזה נוצרו שוב שלפוחיות ופצעים בקצה הגדם - למרות אינספור נסיונות נפל של בית המלאכה הירושלמי לתקן ולהתאים (יש בסך הכל חמישה בכל הארץ וכל אחד מופנה על ידי משרד הבריאות לאיזור שלו). פעם לוחץ יותר כאן, פעם יותר שם, פעם הדוק מדי, פעם עף מהרגל כשאני מתיישב או באמצע עלייה במדרגות. 

משום כך ברור היה שיש צורך בלקיחת מדידות ובניית בית גדם חדש, שלפי תקנון משרד הבריאות מאושר רק שנה לאחר קבלת הפרוטזה. אבל כיוון שאצלי מדובר בצורך דחוף לכך הרבה פחות משנה, הייתי צריך להופיע בפני וועדה של משרד הבריאות - ועדה שנערכת אחת לחודש, ובמקרה שלי נדחתה לחודשיים, לסוף חודש יולי. הוועדה אישרה במזל ובסימן טוב ואפילו אישרה ציפוי סיליקון בתחתית בית הגדם למניעת חיכוך.

שמחים וטובי לב הפקדנו את טופס ההפנייה של הוועדה בבית המלאכה לפרוטזות בסוף יולי וזה נשלח דרכם לאישור תקציבי של משרד הבריאות. לאחר נידנודים רבים שלנו במשרד הבריאות, התקשרו סוף סוף מבית המלאכה לקראת חודש החגים - שמשרד הבריאות אישר את בית הגדם החדש. אבל לבעל בית המלאכה נפטרה אימו, ושבוע ישב שבעה, ולאחר מכן נסע למשפחתו באוסטרליה, והיו חגים ובית המלאכה יצא לפגרה עד ל-19 באוקטובר. ולאחר שחזרו, עוד לקח מספר ימים עד שבעל בית המלאכה הגיע אלי לבית לקחת מדידות ויציקת גבס סביב הגדם שתשמש שבלונה לבניית בית הגדם.

סופסוף, ביום רביעי בשבוע החולף נקבע לי תור להגיע אל בית המלאכה לבדיקת התאמה סופית בשעה 3:00 אחר הצהריים. אבל בדיוק בצהריים, אירע פיגוע הדריסה של המחבל בתחנת הרכבת הקלה, שאגב קרובה כחצי קילומטר לביתי. למרות הבלגן, זוגתי הצליחה לחזור הבייתה מהעבודה בזמן לקחת אותי לבית המלאכה שנמצא בקצה השני של העיר. אבל בשל האירוע,  נסגר הכביש המוביל מביתנו לבית המלאכה בתלפיות לשעות אחדות, והיינו צריכים לעשות סיבוב גדול כדי להגיע לשם - בעיר פקוקה במילא, ולאחר פיגוע אתם בוודאי יכולים לתאר לעצמכם...

ולמרות זאת, הגענו לאחר למעלה משעה נסיעה בדיוק בזמן שנקבע (15:00). במקום הסואן קשה למצוא חנייה קרובה, ובכלל הגישה לנכים שם על הפנים, עליה למדרכות בלי שיפועים ושיפוע חד לכניסה לבניין (שצריך לצעוד עם פרוטזה מדלדלה) כמה עשרות מטרים טובים (וזה אם חונים באופן בלתי חוקי, ושבים להחנות את הרכב במקום מרוחק בתקווה שלא יקנסו בינתיים על חנייה במקום אסור).

המתנתי מספר דקות עד שבעל המלאכה התפנה ואז הרכיב את בית הגדם החדש לפרוטזה. בשמחה רבה הרכבתי אותה על רגלי ואבוי - בית הגדם רחב מדיי. "טוב אז תלבש שתי גרביי צמר במקום אחת". אני לובש שתיים ומתחיל לצעוד. אך אבוי כואב רצח בקיפול האחורי של הברך. בעל המלאכה שב לסדנא, אני שומע את המפוח של מעין 'מייבש שיער' להתכת הפלסטיק ועיצובו.  באמצע העבודה הוא מתנצל בפני שהוא צריך לצאת להתפלל לאיזה רבע שעה. וכשחזר הוא הוסיף לתחתית בית הגדם איזה חומר צמיג במקום הסיליקון שאושר על ידי הוועדה של משרד הבריאות (כי לטענתו סיליקון לא ניתן להדביק) ועוד איזה סיבוב של בורג בפרוטזה ואז נסיון מדידה שני. קצת פחות כואב במקום הקודם, אבל לוחץ במקומות אחרים (לא כפי שנדרש לחץ שווה על כל חלקי הגדם). והגרוע מכל כאשר אני מתיישב, עפה לי הפרוטזה מהרגל. בעל בית המלאכה שולף חגורת בד כזו כדי שאני אחזק את הפרוטזה בנוסף לשרוול אלסטי שמולבש בלאו הכי לחיזוק.

עד כאן, קפצו לי הפיוזים (שהנהלת נענע ציינה בפגישה השבוע שיש לי פיוזים קצרים, אבל עוד אחזור לעניין הפגישה). הודעתי לבעל בית המלאכה שאני לא יוצא ממנו עם פרוטזה שהיא גרועה יותר מהקודמת. הוא ניסה להגיד שהגדם שלי משתנה בין המדידה ללבישה וזה שטויות - כי כאשר אני בלי פרוטזה אני חובש על הגדם גרב לוחצת ומהדקת, למניעת התנפחות או התרחבות.  הודעתי לו שמספיק תלאות העבירו אותי. זה לא מעניין אותי שבמאה העשרים ואחת עדיין לא עושים סריקת גדם ממוחשבת להתאמה של מאה אחוז, ועושים זאת כמו בימי הביניים על סמך יציקת גבס בלבד. ציינתי שאני לא לוקח את בית הגדם החדש הזה, שיעשה מדידות מחדש ולא מעניין אותי שזה יהיה על חשבונו (ולמרות שמשרד הבריאות משלם, אני צריך לשלם השתתפות עצמית 10% בסך 750 ש"ח). הרי לא יתכן שאשתמש בבית גדם גדול ולא מתאים, שאשתמש בשתי גרבי צמר (אתם יודעים כמה זה חם בקיץ?) ובחגורה שרק תמנע מהפרוטזה לעוף מטר לאחר שהיא יוצאת מהמקום בישיבה או בעליה וירידה במדרגות.

הוא הרכיב לי חזרה את בית הגדם הישן ואמר שידבר מחר עם השותף שלו שכבר יצא הבייתה. למחרת יום חמישי מודיעה לי המזכירה שהוא והשותף רוצים לראות אותי שוב כדי לראות מה לעשות. זוגתי עמוסה בהוראה והתחייבויות ולכן נקבע לי תור רק ליום שלישי בבוקר. שוב לעבור עליית מדרגות עם פרוטזה מכאיבה, נסיעה ארוכה, חיפוש חנייה וגישה מחורבנת לנכים, כדי שמה? שינסו לשכנע אותי שהרצפה עקומה? אם לא יקחו לי מידה חדשה, שבמילא תעכב עוד את השיקום ותצריך ממני עוד נסיעות אליהם למדידות אינסופיות ולטרטר גם שוב ושוב את זוגתי - אני לא מוכן לקבל פרוטזה מצ'וקמקת כזו. אני אדם פעיל ולא מתאים לי לשבת בבית על כסא גלגלים.

אז למחרת ביום חמישי שעבר אמורה הייתה להתקיים כידוע הפגישה עם בכירי נענע בגבעתיים, וברור שלא יכולתי להגיע אליה במצבי. למי שעקב יודע שהמצב בישרא מאוד קרוב ללבי ולכן יזמתי תוכנית פעולה אליה הצטרף ידידי טליק. פתחתי ועיצבתי את בלוג ההצלה שבו פרסמנו טליק ואני פוסטים לגיוס תומכים מקהילת ישראבלוג  וכתבתי מכתב למנכ"ל נענע שנאות לפגישה. כדי למקד את הפגישה כתבתי ונסחתי טיוטת מסמך עמדות עם ארבעה נספחים (כפי שפרסמנו בבלוג). למרות העומס הכבד, ידידי אבו אלמוג עבר על הטיוטה וביצע עריכה משפטית לתפארת. n_lee התגייסה לניסוח מקצועי של ראשי הפרקים הטכניים ובכוחות מאוחדים שלהם ושל טליק בניסוח הסופי, שלחתי בשם וועד ההצלה את מסמך העמדות שלנו לקראת הפגישה. 

טליק ציין בפוסט בבלוג שלו אתמול שהוא נפגש לראשונה בחיים עם אבו אלמוג, למרות ההכרות הוירטואלית ארוכת השנים וכמובן שיחות טלפוניות. אז למרות ההיכרות הוירטואלית שלי עם טליק ואבו אלמוג ועשרות מיילים איתם בענייני ישראבלוג , גם אני לא פגשתי את שניהם פנים אל פנים מעודי. האמת שמשום שלא רציתי שטליק יצטרך להגיע לבדו לפגישה יצרתי קשר עם אבו אלמוג שאני יודע באיזו תקופה עמוסה הוא נמצא וביקשתי ממנו אם יוכל לעשות מאמץ אדיר ולהגיע לפגישה בגבעתיים מהצפון. אבו אלמוג הנהדר הסכים למרות הקשיים והאמת היא שזו הייתה גם הפעם הראשונה שדיברנו בטלפון בינינו. ושתדעו שזה לא מה בכך, כי כידוע מסיבות שונות, אני צריך לשמור על אנונימיות ציבורית כאן.

השיחה עם אבו אלמוג התחילה בצורה משעשעת - כי מצחיק לדבר אל קנקן. אז אבו אלמוג הוא היחיד עלי אדמות ישרא שיודע עתה את שמי הפרטי ומספר הטלפון שלי. מאוד שמחתי והערכתי את הענותו למשימה. ודרך אגב הוא מאוד נחמד, הרבה יותר ממה שניתן לראות בבלוג שלו.

מיד לאחר הפגישה, טליק התקשר אלי לטלפון וכן, זו הפעם הראשונה ששוחחנו בטלפון וכמו שאבו אלמוג כתב בפוסט שלו, גם אני חושב שטליק מאוד נחמד, ויותר מכפי שמתבטא בבלוג שלו. טליק עדכן אותי לפרטי הפגישה כפי שאת תמציתה פרסמנו בבלוג ההצלה. רציתי לציין כאן את זה שבפגישה עם בכירי נענע, הייתה 'תלונה' מצידם שיש לי פיוזים קצרים. טוב אני מודה שמצב ישרא מדאיג אותי, שייזמתי את המהלכים יחד עם ידידיי, ואפילו אם המחיר הוא שבכירי נענע מעמידים אותי בפגישה כ'שוטר הרע' - אז שיחשבו.

ובנוסף כתבתי בשבוע החולף שני פוסטים מושקעים - הראשון הספד לפינת מומלצי הפוסטים היצירתיים בדף הראשי של ישרא, והשני על נושא שחשבתי שיהיה מה זה מעניין לכם - על כך שמוצא האשכנזים מהכוזרים זו אגדה מצוצה מהאצבע, ושהמחקר המדעי שלנו הוכיח שכל ישראל אכן אחים גנטית (אשכנזים, מרוקאים ותימנים) למעט אולי יהודי יוצאי עירק, איראן ובוכרה (למי שמעניין שיקרא). ושגנטית רבים מהפלסטינים הם בעצם יהודים שהתאסלמו. ולמרות שחשבתי שזה נורא מעניין, הכניסה לשני הפוסטים האלו הייתה דלה יחסית. אפילו מגיבים קבועים כאן בבלוג לא הגיבו (ובכלל יש גם כאלו שאולי באחרונה נעלבו או משהו, והפסיקו בכלל להגיב כאן). ואז הבנתי שלא נשלח עידכון מישרא לחלק מהמנויים של הבלוג. לכן שלחתי מייל למנויים על כך, ואז מישהו התעצבן עלי "למה שני מיילים"? בקיצור, נורא מבאס כשמשקיעים בכתיבת פוסט ואנשים לא נכנסים לקרוא וחלק לא מגיבים, כי כביכול יש להם 'פטור' מלקרוא ולהגיב בנושאים מדעיים. ואני אומר כביכול, משום שאף פוסט שאני כותב כאן אינו ממש פוסט מדעי וגם לא נכתב בשפה מדעית. והכל קשור לבעיה חברתית או תרבותית או כלכלית אקטואלית שנמצאת בדרך כלל במרכז הדיון הציבורי באותה עת. נו, בדיוק אחרי פוסטים כאלו אני מתחיל לחשוב שהבלוג הזה פשוט לא מעניין וכו' וכו'. ואולי הוא בכלל מיותר. ובשביל מה בכלל...

אז לפתע אתמול בערב (לאחר יומיים של שיממון) הבחנתי בפרץ כניסות לפוסט האחרון - שמראה שאנחנו לא כוזרים ושהגנטיקה של הפלסטינים מצביעה שלחלקם היו אבות כוהנים ושלרבים יש בעצם דם יהודי. וחשבתי שאולי כל אלו שנכנסו לבלוג ההצלה להודות לנו, נכנסו בהזדמנות לקישור שמופיע בראשית כל תגובת תודה שלי אליהם, ולכן ראו את 'הפוסט המעניין' שלא עניין. אבל מסתבר שזה לא זה. הפוסט הזה פשוט נכנס למומלצי עמותת ישראבלוג בדף הראשי, אתמול אחר הצהריים:

אז תודה רבה לעורכים בעמותת ישראבלוג שהביאו כתבה חשובה זו לידיעת הציבור, למרות שיש לי פיוזים קצרים. ושתדעו שאני לא נותן לאף אחד פטור, על כך שזה כאילו מדע, ועכשיו גם אין תרוץ שלא הבחנתם .