חשיבה חופשית

וודאי אתם תוהים על הנושא ה"מלבב" שבחרתי לכתוב ומהי ההשראה לכתיבתו. התשובה תגיע בהמשך. זה יהיה די מפחיד. 

כשמדברים על קללות, בדרך כלל מדובר באוסף תרבותי של קללות עסיסיות שאנחנו ממהרים לפלוט בשעת כעס. ומעניין שמרבית הקללות בעברית אומצו דווקא מהשפה הערבית והרוסית ויש להן קונוטציה מינית מובהקת. מעניין שמבחינה תרבותית אימצנו את הגסויות האלו ולא את הקללות ביידיש, שהייתה נחלת התרבות היהודית האשכנזית במשך דורות רבים. קללות שיש בהן הרבה יותר חן, מבלי להפחית את חומרת הנאמר. אביא לפניכם אחדות בתרגום חופשי לעברית ותשפטו בעצמכם:

 "שיכנסו לך כינים  לאף ושלא תדע מאיפה להתחיל להתגרד".

  "שיקראו תינוק בשמך" (צורה נימוסית של הלוואי ותתפגר)". 

  "שהנשמה שלך תתגלגל בחתול וכלב יינשך אותה"

  "בהלוויה שלך שיברכו את האלמנה שלך במזל טוב".

  "שייכנס לך שבב לעין וקש לאוזן ולא תדע מה להוציא קודם". 

 "שכל השיניים שלך ינשרו ותישאר לך רק אחת לכאב שיניים".

  "שדיבוק  ייכנס בנשמה שלך ותאבד את השפיות שלך".

  "שלא תפסיק להיאנח".

  "הרכוש היחידי שיהיה לך הוא האתמול שאתה לא יכול לזכור והמחר שאתה לא יכול לתכנן".

  "שהתולעים יעשו חתונה בבטן שלך ויזמינו את כל הקרובים שלהם". 

  "שהדמעות המלוחות שלך יעלו לך את הלחץ דם".

  "שתחיה חיים ארוכים  בין עצים שלא יכולים להניב פירות".

  "שיצמחו לך על האצבעות כל כך הרבה יהלומים שלא תוכל להחזיק בידיים כוס תה".

  "שתתבשם בחתונה שלך עם שום". 

 "עד 120 שתעלה חלודה וטחב וכשתגיע לגיל 121 לא תזכור בן כמה אתה".  

 "שהשערות על הראש שלך יראו כמו זקן של תיש".

  "שתאבד את היכולת שלך לצחוק ושההנאות היחידות שלך תהיינה דמעות של תשעה באב".

ויש גם מורכבות כמו: "שיהיו לך אלף ארמונות ובכל ארמון אלף חדרים ובכל חדר אלף מיטות, ושתחלה בכולרה ותקפוץ ממיטה למיטה עד שתמות" ובגרסא מתונה יותר: "ושתישן בכל לילה במיטה אחרת".

וביידיש יש כאלה שבאות כדי להעליב:

"עם כל הרבה מילים שאתה משתמש אפשר לבנות גשר לירח".

"עם לב שלך כמו אבן המצבה היא בחינם".

 "בהשוואה לנשמה קרה כמו שלך הקרח במקרר לוהט".

 "כשאתה נושם, אתה מקלקל את האוויר".

 " עם אוזניים גדולות כמו שלך אפשר להתכסות בחורף".

 "מי שלא שומע אותך כשאתה נאנח יכול לחשוב שהוא שומע חמור".

 "שלא  תוכל להינות מבדיחות ואתה עצמך נראה כמו בדיחה לא מוצלחת".

 "תפסיק לבלוע את המחשבות שלך כדי שהמשפחה והחברים שלך לא יצטרכו להריח את מה שאתה  חושב. זה לא תענוג גדול". 

 "עם רוע הלב שמצוי בנשמה שלך שלא יהיו לך לעולם  מספיק אוזני המן כדי להחביא את המעשים הרעים   שעשית".

 "בבטן הדחוסה שלך יש מספיק שומן כדי להכין סופגניות."

 "מלחיים גדולות כמו שיש לך אפשר לעשות כופתאות".

  "רבע העוף שאתה אוכל מבין את החיים טוב יותר ממך".

  "כמות הסידן שבעורקים שלך לא מספיקה בשביל לסייד דירה".

 "הנשמה שלך היא כמו גפרור , נדלקת ונכבית".

אין ספק, שווה ללמוד יידיש כדי להבין ולצחוק בשפה העסיסית הזו, אלא מה? אפשר להירדם באמצע הקללות שלה.

אבל קללות ביומיום של אנשים שמקללים בכל מילה שניה כמו טורֶטניקים, זה לא הדבר האמיתי. קללות אמיתיות מלוות את המין האנושי מספרי הילדים, דרך ספרים למבוגרים, דרך ספרי קודש ואפילו ספרי היסטוריה. הן תבועות בתרבות שלנו. קללה הראשונה בתנ"ך הוטלה בשם אלוהים עצמו " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ ... אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ.  וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ:  הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.  אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ ... בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ.  וּלְאָדָם אָמַר, ... אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.   וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.  בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה". 

 נראה שקללות הוא מוטיב רציני הרודף את האנושות לכל דורותיה וגם היום רבים מאמינים בעין רעה ושכאלה. ומה דעתי על כך? הראש אומר שאין דבר כזה. שזו סתם אמונה טפלה שרודפת המונים מהעת העתיקה, דרך ימי הביניים ולא פוסחת את המאה העשרים ואחת.

 אזכיר כאן מהמפורסמות בשתי קללות לכאורה, שהעסיקו גם חוקרים ואנשי מדע. הקללה הידועה הראשונה היא "קללת הפרעונים". שמאפיין אותה צירוף מקרים מאוד מסתורי. אומר בכנות, למרות שמדענים מעלים הסברים מדעיים לקללה, בכל זאת מכרסם הספק - אין הזמה מוכחת ומוחלטת כמו שאין הוכחה מוחלטת לקיום הקללה.

קללה לכאורה מפורסמת נוספת היא "קללת טיפקאנו". הידועה גם כקללת עשרים השנה או הקללה הנשיאותית המיוחסת לצ'יפ האינדיאני טקומסה.

ויקישיתוף

הקללה מתייחסת לעובדה שכל נשיאי ארצות הברית שנבחרו לתפקידם בשנים העגולות החל מ- 1840 ועד 1960, כל 20 שנה עגולות - מתו במהלך כהונתם.  

 השמועות אומרות שכשנבחר רונלד רייגן לנשיא ארה"ב בשנת 1980 (ולכן היה מועמד לקללה), אשתו ננסי רייגן פנתה לבעלות אוב, ובכך הצליחה לבטל את הקללה ולהציל את חיי בעלה, וכן גם את חיי הנשיאים הבאים. ב-1981 אמנם נעשה נסיון ההתנקשות, אבל רייגן שנפצע בחזהו, החלים ואף נבחר לכהונה נוספת ושבר את השרשרת. גם הנשיא ג'ורג' בוש, שנבחר בשנת 2000 סיים בשלום את תקופת כהונתו כנשיא בשנת 2009.

אז האם יש כאן קללה? רבים מאמינים עדיין שמדובר כאן בקללה. אבל הרציונאלים מקבלים את עקרון תערו של אוקאם . לפי עקרון זה, כאשר קיימים מספר הסברים לתופעה מסוימת אז ההסבר הפשוט יותר הוא הנכון. במקרה הזה - ההסבר הפשוט הוא צירוף מקרים, ואילו ההסבר המסובך מערב כוחות על-טבעיים.

כל זה הייתה הקדמה למה שאספר לכם עכשיו. משהו שקרה לי בעת שאושפזתי לאחרונה. ושם הייתה ספריה קטנה עם אוסף ספרים (אוצרות) ישנים שאזלו ושהיה משמח כל בעל חנות ספרים יד שניה. יום אחד פשפשתי בספרים והנה במדף אחד בין ספרי קודש, ליד כרך של הזוהר, בלט ספר קטן ישן ומצהיב, בעל חזות חילונית. וכשפתחתי הוא התחיל במשפט :  "זה המסיים הספר לקרוא  תרבץ עליו הקללה".

דבר ראשון חשבתי שזהו וודאי סתם גימיק שיווקי לספר, אבל אז הרגשתי תחושת אי-נוחות בלתי מוסברת. אקדים ואומר שבמשפחה המורחבת שלי, בכל דור יש אחד או אחת שמיחסים להם הטלת קללות. מסתבר שאנשים שפוגעים ברכושם או רבים איתם באופן רציני - משהו נורא קורה להם או לבן משפחתם זמן קצר מאוד לאחר מכן. אני לא אפרט כי זה יעורר צמרמורת. אמנם תמיד אפשר לטעון שמדובר בצירוף מקרים אבל, בכל המקרים חזרו אליהם "המקוללים" (חלקם חובשי כיפות) לבקש סליחה ומחילה ולהסיר את הקללה. כלומר, הנפגעים חשו שמה שקרה להם הוא קללה, שהם יודעים מי הטיל אותה לכאורה, למרות שלא שמעו אף פעם קללה נאמרת.  ואני אומר לכם שבאמת מדובר בדברים נוראים - מקרי מוות מוזרים ללא עת של בני זוג. נגעי עור קשים שלא נרפאים, מקרי סרטן קשים וכדומה.  אני בטוח שלפני כשתי מאות היו מעלים אותם על המוקד בשל אישום בכישוף.

אחזור לספר הזה. מצד אחד התעוררה בי סקרנות לקרוא בספר הזה אבל למרות כל הרציונאליות, הרגשתי הרגשה לא טובה והחזרתי אותו למדף. לא היה בי אומץ להמשיך לקרוא. בעודי מחזיר אותו, צנח מבין דפיו פתק מצהיב עם כמה שורות במשהו הדומה לכתב רוני. חשבתי שזו וודאי בדיחה של מישהו ואמרתי לעצמי שהכל שטויות. אין דברים כאלה. אבל השורות האלה בפתק התערפלו פתאום ותרדמה נפלה עלי למרות שלא הייתי עייף. את החלום שחלמתי אני מצנזר ברשותכם. הוא היה נורא.

לאחר מספר ימים חזרתי לספריה. החלטתי שהסקרנות גדולה ושאני רוצה כעת לקרוא את הספר. אבל חיפושיי בספריה הקטנה עלו בתוהו - עד שעזבתי כמה שבועות אחרי, הספר לא נמצא. שתבינו, הספריה הזו היתה זנוחה - אף פעם לא ראיתי בה מישהו מלבדי. באופן מוזר שכחתי את שם הספר ושם המחבר. ניסיתי לחפש בגוגל לפי המשפט הראשון בספר, ולפי מילות מפתח שונות. ולא מצאתי דבר. אולי המבוגרים שבכם זוכרים ספר כזה?

 אני לא יודע איך להגיד את זה מבלי להשמע אידיוט. יש לי הרגשה נוראה שמשהו נורא יקרה לזה שחלמתי עליו. אני מקווה שהכל שטות. אבל למרות שהמוח ההגיוני  מסרב לקבל,  משהו בליבי אומר לי שנפל הפור. ימים יגידו.

תגידו עם יד הלב, לו הייתם אתם בספריה הזו, האם הייתם ממשיכים את הקריאה בספר הזה?