חשיבה חופשית

סלחתי לכל מי שסינן אותי בבלוג שלו.

סלחתי לכל הטרולים למיניהם בישרא.

סלחתי לכל מי שרצה להגיע למומלצים וכתב פוסט אנטי לפוסט שלי, עם הפניה והשמצה (אישית).

סלחתי לעורכים שבלי משים נתנו יד לזה (ובעקיפין להשמצות אישיות) בשם האיזון "האקדמי".

סלחתי לכל מי שניהל שרשור השמצות/לעג (מרומז או ישיר) עלי בבלוג שלו או של אחרים, וכאילו לא ראיתי כי לא הגבתי. כי אולי גם אני אשם שנגעתי להם בנקודה רגישה או פגעתי באמונותיהם (טפלות או לא ככל שיהיו).

סלחתי לכל מי שהתעלם סלקטיבית מתגובות שלי והשאיר אותן מיותמות. יש גרועים יותר - כאלה שמחקו את התגובות בכלל.

סלחתי לכל מי שאינו עונה בכלל לתגובות - ובעצם זה לא משנה כי הפסקתי לבקר.

סלחתי לכל מי שלאחר פוסט שלא התאים להשקפת עולמו, טרק את הדלת בחוזקה.

סלחתי לכל מי שהיה כאן עד שהגיע לגדולה.

סלחתי לכל מי שהגיב בעילום שם (וכי מה בעיה לבחור כינוי שלפחות אדע, אם לענות בלשון זכר או נקבה)?

סלחתי לכל מי שמחק את הבלוג שלו יחד עם התגובות שלי.

סלחתי לכל מי שרצה להיפטר ממני והפך את הבלוג שלו לבלוג פרטי.

וסלחתי לעצמי שכחילוני בהכרה מלאה כתבתי ביום כיפור.

שלכם, אוהב אתכם תמיד

קנקן התה

נ.ב

ואני לא סולח למי שהפך הבוקר ביום כיפור את הבלוג שלי לפרטי.

הפוסט הזה נכתב אתמול ללא ידיעה וללא קשר לפוסט של ידידי טליק.