הפוסט הזה (כמו רבים אחרים) יֵחסם לגולשי אינטרנט רימון החסודים ולא משום שכתובים כאן דברי זימה. איך אני יודע? הרי דוגמה לנסיונות כניסה שמגלה לוח הסטטיסטיקה של הבלוג:
וכשלחצתי על הקישור הזה, הופיעה הצנזורה הדתית במלוא הדרה:
אז אולי יהיו כאלו שתוכן הפוסט הזה לא ישזוף את עיניהם, כי הם לא רוצים לדעת, או בעצם יש כאלו שלא רוצים שהם ידעו. כאלו שחושבים שעובדות נעלמות אם מעלימים אותן או מתעלמים מהן.
***
נישאנו בירושלים בשנות השמונים. כמו כל זוג עברנו את מסלול הרישום ברבנות. הבאנו עדים דתיים (אבל ממש ממש), קרובי משפחה של זוגתי שהעידו שהורי זוגתי עליהם השלום באו בברית נישואין יהודית כשרה למהדרין. כאשר בעצם לא באו בברית נישואין כזו (אם בכלל) בפולין שלאחר מלחמת העולם השניה. עברנו את שאר התלאות הרגילות שעובר כל זוג חילוני ברבנות, אבל אבוי - בזימון האחרון לרבנות, כותב שורות אלו הופיע ללא תעודת זהות. יען כי זוגתו כיבסה אותה בטעות עם החולצה רחמנא לצלן. באותם הימים כדי לקבל תעודה חדשה, היה צריך לדווח למשטרה ולהמתין חודש ימים לקבלת תעודת זהות חדשה ממשרד הפנים. החתונה בעוד עשרה ימים ותעודת זהות אין. ובלי תעודת זהות, גם חתונה אין. במר נפשינו חיפשנו רב עם קשרים ברבנות שיסכים להשיאנו ללא תעודת זהות. לאחר מאמצים מצאנו כזה. זה היה רב ספרדי שאחיו כיהן כעבור שנים מספר כחבר כנסת מטעם ש"ס. אז את הזוג האשכנזי שאף רב אשכנזי לא היה מוכן לחתן, הש"סניק היה מוכן גם מוכן: "הבאתם עדים משני הצדדים, כל הנוגעים לעניין הציגו תעודות זהות שנרשמו בעדות, בשבילי זה מספיק".
אינני יודע, אבל יתכן שהיינו התקדים האשכנזי הראשון שנישא על ידי רב ספרדי בנוסח ספרדי מתובל פה ושם בבדיחות ביידיש. האמת שזה ממש לא הפריע לנו. כי בתור זוג חילוני בהכרה מלאה, לא באמת משנה לנו מיהו הרב ובכלל מבחינתנו יכולה לחתן אותנו צפרדע, העיקר שירשם במשרד הפנים.
בשבוע שעבר הבת מספרת שהתבקשו מהרבנות לספק העתק תעודת כשרות של המלון המפורסם והידוע שבו תערך 'בעזרת השם' חתונתה בקרוב. אם לא יביאו אישור שהאוכל שמוגש שם כשר - אין חתונה. נראה לכם שלמלון כזה אין תעודת כשרות? נראה לכם שברבנות לא ניתן לבדוק עם יש כשרות למלון? וחוצמזה, מה זה בכלל עניין של הרבנות מה יאכלו לאחר טקס החופה? ואם הזוג היה רוצה להנשא בחצר ביתנו, הרבנות הייתה פוסלת חיתון כי במטבח שלנו אין גם כיור חלבי וגם בשרי?
גבירותיי ורבותיי, דבר שכזה לא היה ולא נדרש כשאנחנו נישאנו באותה רבנות. לא התבקשנו להציג תעודת כשרות של הקייטרינג. אז תגידו, האם המדינה לא מתחרדת? איפוא הסטטוס קוו ואיפוא בטיח? בארץ הקודש שלנו הסטטוס קוו הוא רק המלצה הפועלת באופן חד כיווני. עד מתי תשלוט בנו החונטה החרדית שההתקדמות שלה היא הטלת עוד ועוד איסורים?
לא מועטים קרובי משפחה צעירים שנישאו נישואין אזרחיים בלאס ווגאס או שאר מקומות. בארץ נערכה לאחר מכן מסיבת חתונה רגילה, בטקס ברית נישואין עם עורך חתונות חילוני ואפילו 'כתובה' חילונית. האוכל היה כשר, אבל לא היה צריך להביא אישור כשרות לרבנות. זו כנראה תשובה חילונית לכפייה הדתית.
תוספת עריכה
בשבוע שעבר הלכה לעולמה קרובת משפחה. הגברת יהודיה - נקברה בחלקת קבורה של אחד ממושבי הייקים שבו התגוררה. היא נקברה בארון, בלי תכריכים ומבלי קישקושיאדה של חברה קדישא. כדאי שהחברה הדתית השתלטנית תבין במהרה - לאוכלוסיה החילונית יש אלטרנטיבות אם הדתיים ימשיכו להמאיס עצמם.
ואגב לוח הסטטיסטיקה מגלה לי שאכן הפוסט הזה נחסם כצפוי על ידי אינטרנט רימון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה