המאלפת של פו הדוב הדלמטי

הישרדות - היום השני

אתה בחו"ל כבר יומיים, אין אפשרות לטלפן, אתה לא ממש רואה וואצאפ ובטח ובטח שלא עונה להם. 

אני משתגעת. יותר מידי זמן פנוי וללא אפשרות להתקשר אליך בכלל. ביום רגיל אנחנו מדברים 3-4 פעמים ביום, שיחות קצרות, מתעדכנים. ופתאום שקט, דממת אלחוט. גם לא מדברים, גם הלחץ ירד. ממש שילוב מנצח להשתגעות.

מצד אחד לא רוצה לחפור לך, אתה בחו"ל לך ותהנה עם החברים. מצד שני, אני מתגעגעת בטירוף עד שזה כואב, חושבת עליך כל הזמן.

מכירים את העצה הזו לזוגות שרבים להמנע בכלל ממגע במשך תקופה? 

אז אנחנו לא בבעיה, וכבר יומיים (טוב טכנית שלושה, כי גם ביום שהוא טס לא היה לו זמן לדבר..) שלא דיברנו באמת. זה לא ממש עוזר, זה גורם לי להשמע מוזר באוזניו ולא להרגיש מתוסכלת, ורק מחריף את התסכול מהגעגוע הבלתי פוסק והחופר הזה. 

לאילת אין למי לחפור כבר יומיים וחצי, אילת לא יודעת איפה לקבור את עצמה. 

וכמה שאני נשמעת הכי אובססיבית עכשיו, אני גם הכי כנה. אני יודעת שזה לא הגיוני, אבל השיחות האלה של 5 דקות מהסופר לבית, עד שהאוטובוס יגיע לתחנה, עד שהחברים הפסיכים שלו יבואו אליו, השיחות האלה ממש עזרו לי לאורך היום. ופתאום פוף אין שיחות. ואני מתגעגעת. כל כך מתגעגעת. והוא יודע, וגם הוא אומר שהוא מתגעגע, אבל זה שונה אם אתה בחו"ל בלי הגישה לאינטרנט כל הזמן או אם אתה בן הזוג שנשאר בארץ..

אילת מבזבזת את הזמן, אילת מרגישה לכודה.

לאילת אין עם מי לדבר שיחות פריקה - הג'ינג'ית תמיד במשבר נפשי אחד או אחר, הרקוב במצח עסוקה בתנועה, הרוקרית ואילת התרחקו, הגמדה עסוקה כל הזמן באקסית שהיא חזרה אליה, הבסטי עסוקה בלסיים פנימיה והבלונדינית עסוקה בלסיים את י"א. ואז נשארת לה אילת (כלומר אני) בלי שיש לה הזדמנות לחפור על זה שהיא עברה טסט ראשון, או על כמה כיף היה באפטר, או איך שמתאים לה עכשיו סקס או איך שהיא רוצה כבר לסיים פיזיקה או כמה עצבנו אותה או מה היא אכלה לארוחת צהרים. 

אני מוציאה את התסכולים הקטנים בשיחות קטנות, אבל בלי שיחות קטנות התסכולים מצטברים. אני חושבת שאני אשתמש בבלוג היקר שלי בתור החבר עד שהוא יחזור מחו"ל.

אני מתגעגעת כל כך

ורוצה להרוג את הג'ינג'ית והגמדה, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר..

זה כאילו שלמרות שאני בין כולם, אני עדיין מרגישה לחלוטין על אי בודד, והדרך היחידה שלי להגיע למחוז השפיות זה לכתוב את זה החוצה. עד שהוא יחזור ויקח אותי על הסירה שלו.

שלכם,

אילת המשתגעת