Dance With SomeBody I'm Falling In Love With Your Favorite Song |
| 9/2016
להרגיש שייכת. בא לי להיות שוב זרה במקום כלשהו כדי להרגיש שייכת. כמו באפריל.
אבל עכשיו מה שיש לי זה את הדירה המקסימה הזאת, המרפסת, אנשים עוברים ברחוב בדרך לאיזה פאב או מסעדה ואני יושבת וחושבת עם מי אני יכולה לתקשר, בכח. מי יענה לי להודעה, עם מי אפשר לדבר? כמו בסימס, שיש את הפסים שצריך למלא בירוק, אז יש את ה- social כנראה שחסר לי.
חסר לי עומק, שוב. שיחה, כמו עם השכן שהוא חבר, כמו עם בנאדם קרוב, לא יודעת כמו עם מי. אולי כמו עם כל אחד. אולי כמו עם אף אחד.
שולחת הודעות, אף אחד לא עונה. כל אחד בשלו, עובדים, ישנים, מבלים. חיים.
מה קרה שהחברה הכי טובה שלי היא החתולה? זה עצוב. כי אני מוצלחת בסך הכל, ככה אומרים לפחות.
חברי העט שלי בטח מאוכזבים ממני, להם אני לא כותבת. ואין לי סיבה. לפחות לא סיבה טובה. אני דווקא מאוד מעריכה אותם ואוהבת לכתוב להם. וזה לא שהם שמונה, הם בסך הכל שניים ואני לא מצליחה לשמור על קשר רציף.
לא רוצה ללכת לישון, אפילו חשבתי לצאת לפאב פה בפינה סתם לשבת קצת לבד אבל לא באמת לבד. חסר. חוסר.
נזכרתי באחותי (אין לי אחות), איך היינו יושבות בבניין שלא סיימו לבנות, כמעט כל ערב, כשעוד היינו חברות טובות, מתישהו בתחילת התיכון אולי אפילו קצת לפני, היינו ילדות בעצם. אני אפילו לא זוכרת על מה היה לנו לדבר כל כך הרבה, בטח על בנים. אני לא אוהבת בנים, למה אני לא יכולה להכיר גברים? יש כאלה בכלל?
איבדתי את הקו, אז אני פשוט אקטע אותו. עד הפעם הבאה ♥

♥ Topsy Kretts ♥
| |
|