אין טעם להתאהב בדברים,אם עלייך להיקרע מהם,לא כן?וכה קשה שלא לאהוב דברים, נכון?

וכמו שקיוויתי, השלג הגיע אליי ולא ממש אליי. מה לעשות שההורים שלי בחרו לגור באיזור דיי נמוך בירושלים שם השלג לא מצליח להגיע לאדמה ולהיתפס בה. רק סופות היו כאן, אבל זה בהחלט היה מספיק, כי בלראות את השלג נופל מהשמיים יש משהו קסום שקשה לתאר אותו במילים.

קשה לעזוב כשאתה יודע שיורד שלג מחוץ לחלון, קשה להמשיך לישון, קל להתבונן בו שעות.
ייחלתי לו שיביא לי שקט מסויים ונעים שרק הוא יכול לתת, כי כשהוא יורד העולם מרגיש שהוא יכול לנוח באיזשהו אופן, להירגע.

בכל אופן, אם השלג לא בדיוק הגיע אליי אני הגעתי אליו, ונסענו לשכונה לידנו, שם היו לפחות 40 ס"מ של שלג וזה היה כל כך כיף.
הרגשתי פתאום את כל הילדות שלי, שחשבתי שאיבדתי ככל שהתבגרתי חוזרת אליי באופן טבעי. כל כך פחדתי שאיבדתי אותה והיא לעולם לא תשוב כל עוד מספר השנים שאני חיה בעולם רק גודל משנה לשנה, אבל אני חושבת שדיי נוכחתי לדעת שלא איבדתי אותה לגמרי, היא עדיין קיימת בתוכי באיזשהו מקום, אולי היא רדומה קצת עמוק בתוך הלב ומישהו או משהו צריכים להעיר אותה. כל שמחת החיים הילדותית, הנערית שבה פתאום. אי אפשר להישאר אדישים לשלג שכזה.
אני יודעת שהגשם לפעמים מצליח להוציא אותה מחדש, השלג- כמובן, חתולים ואוגרים ואתה- כשאני איתך. ואני מודה כל כך למה שמעורר אותה. 

מקווה גם שיום אחד כשיהיו לי ילדים בעזרת ה' גם הם יצליחו לעורר אותה.
הודיתי לאלוקים, כמה הודיתי לו, זו המתנה הכי יפה שהייתי יכולה לבקש. 

(ההרים מסביב לשכונה דווקא כן התמלאו בשלג)

כידוע, התאריך העברי מתחלף כבר בערב ולא בחצות, ולכן אני כבר נחשבת בת 18. עדיין מנסה לעכל את העובדה שהגעתי סוף סוף לגיל המיוחל, והמשמעותי(?) הזה.

כפיר שאל אותי אם אני שמחה להיות בת 18 ואמרתי לו שאני עדיין לא יודעת, אולי אם אני אמשיך לכתוב אני אבין אם זה באמת משמח אותי, כרגע היחס הוא דיי אמביוולנטי. הרצון לגדול, להיות עצמאית- אני חושבת שהוא קיים, הוא בטח היה חזק יותר כשהייתי קטנה, מין פנטזיה מוזרה כזו שבגיל הזה אני אוכל לעשות הכל, בעיקר להשתחרר כבר מהמשפחה, מאמא, שאז היה לי נורא קשה איתה, רק חלמתי על היום שבו היא לא תוכל להגיד לי יותר מה לעשות, ולא תוכל להחליט עליי.
כרגע, הייתי רוצה שיגידו לי לפעמים מה לעשות או שיעשו בשבילי.

מצד שני, באיזשהו שלב הרצון לגדול כבר דועך מעט וזה מציק כי אתה יודע שאין דרך לעצור את הגדילה משנה לשנה, ואת העובדה שככל שאתה גודל מצפים ממך כ"כ להמון דברים, ולפעמים לא בא לי שיצפו ממני כי אפילו אני לא מצפה מעצמי כרגע.
אבא שאל אותי אם אני חופשייה עכשיו, ואמרתי לו "לא," וצחקתי. הצחיק אותי כמה רציתי, והצחיק אותי כמה אני לא, למרות שבמובנים מסויימים אני חופשייה מאוד ומרגישה יותר עצמאית מתמיד ואני באמת מעריכה את ההורים שלי שהם נותנים לי את התחושה הזו, שהם סומכים עליי שאני מספיק אחראית לדאוג לעצמי. אני יודעת שזה לא מובן מאליו כי יש הורים שלא נותנים את זה לילדים שלהם.

אולי אני עדיין גרה בבית, אולי אני עדיין מחוייבת למסגרת של בית ספר וללוח מבחנים מעצבן במיוחד ולעוד מיליון ואחת דברים, 

אבל אני חופשייה בנפש, כמו שמעולם לא הייתי, וזה החופש האמיתי בעיניי, כי תמיד תהיה מחוייב למשהו בחיים.

ואין עוד מה להוסיף.
הלכתי לשתות כוס יין. 

שלג על עירי כל הלילה נח
אל ארצות החום אהובי הלך

שלג על עירי והלילה קר

מארצות החום לי יביא תמר

דבש ותאנה, מתק החרוב

ואורחת גמלים עמוסי כל טוב

הנה שוב ישוב שמש לבבי
ומשם תפוח זהב יביא

שלג על עירי

נח כמו טלית

מארצות החום מה הבאת לי?

שלג על עירי

שלג על פניי

ובתוך הפרי כל געגועי 

רק אהבה,

אליסיה,

הנערה באדום

(החוקית!)