היא גרמה לי להיזכר באז, כשאהבתי אותך נורא. אהבתי?
אני עדיין שואלת את עצמי אם זו אכן הייתה אהבה.
לא משנה, נגיד שזו הייתה.
ראיתי אותה בוכה. נלחצתי, אני כרגיל נלחצת כשמישהו בוכה לידי מצער, אני לא יודעת איך לגשת לנחם, איך לגשת לחבק, והאם היא בכלל רוצה שאני אחבק אותה? אולי זה מביך אותה גם, בדיוק כמו שזה מביך אותי?
אבל לא היה לי נעים רק לשבת מולה ולאכול את הסנדוויץ' הכל כך מדהים שאבא הכי לי לבית ספר, במיוחד כששומעים כל רחש בכיתה הריקה,
אז התיישבתי יותר קרוב אליה והנחתי את היד שלי עליה בעדינות.
פעם ראשונה שראיתי אותה בוכה, ואז הבנתי שהיא באמת, באמת אוהבת אותה.
זה ריסק לי את הלב לחתיכות.
נזכרתי בתקופה אז, והיום אני ממש יכולה לקרוא לזה "תקופה" ושלמה עם זה. זו תקופה שיצא לי לכתוב עליה הרבה, והיום זה קצת מביך אותי אפילו לחשוב עליה ואני חושבת שזה אחד מהסימנים שזה היה, טוב שהיה ונגמר.
נזכרתי כשאהבתי אותו כל כך, והייתי בטוחה כל הזמן שהוא לא אוהב אותי בכלל ורק משקר לי. הייתי מנסה לשכנע את עצמי שלא ולא הייתי מצליחה, למה הייתי כל כך בטוחה שהוא לא אהב אותי? או אולי אהב פעם והפסיק לאהוב בגלל שהשתנתי?!
והשתגעתי, ניסיתי להבין מה השתנה בי, והאם זה שינוי לרעה? ואיך זה יכול להיות שאני לא שמה לב? הרי אני האדם הכי מודע לעצמו ביקום, אדם שיותר מידי מודע לעצמו.
היא אמרה לי שהיא לא מסוגלת להאמין לה, ואמרתי לה שהיא חייבת.
אמרתי לה שהיא צריכה להשתחרר ולהתחיל ליהנות, כי אני לא רוצה שהיא תחזור על הטעות שאני עשיתי.
אני לא רוצה שהיא תשקע בפרנואידיות ובאובססיה, אני רוצה שהיא תאמין ותאהב בחזרה, אני רוצה שהיא תיתן לה הזדמנות שנייה להוכיח את עצמה.
היא בכתה נורא, ואמרה שלא יודעת מה היא תעשה אם הן ייפרדו יום אחד. היא לא חושבת שהיא תוכל להמשיך הלאה.
הזכרתי לה ששום דבר עוד לא קרה.
והיא שוב הזכירה לי את עצמי, אז. מקווה ששום דבר בלתי צפוי לא יקרה ואני אצטרך לחיות חיים בלעדייך.
כשזה קרה, בכיתי עד שיצאה לי הנשמה, בכיתי עד שהתנפצו כל האביבים הנהדרים, אבל לא הייתי מופתעת.
שמתי לב, כשמתרחשות נקודות המשבר החזקות והפתאומיות שיכולות לנפץ סלע בבת אחת אני אף פעם לא מופתעת, אני מקבלת את זה כדבר טבעי, מובן, ובוכה.
לאט, הצלחתי לחיות את החיים בלעדייך.
סיפרתי לה בקצרה את הסיפור עלייך,
קייטה שלי,
ואמרתי לה שרק לא תתנהג כמוני, כי אז היא תהיה זו שבאמת תהרוס את הכל, היא תהיה זו שתגרום לה להפסיק לאהוב באמת, היא תהיה זו שתגרום לה להתרחק.
ביקשתי ממנה שלא תתעצבן עליי שאני יותר מידי אופטימית בנוגע לשתיהן, והיא דווקא אמרה שזה עוזר לה ושמחתי.
הסיפור משמש דוגמא לעוד חברה, שתוהה האם היא איי פעם תצליח להתגבר על אהוב ליבה שהלך, בדרך יותר מידי אכזרית.
כשלפעמים נדמה לנו שלא נוכל לצאת מהמשבר לעולם ונהיה בודדים לעד, אני מספרת לה שזה לא כך.
אז יצאתי לדבר עם הכוכבים, והאמת היא שיותר איתך מאשר איתם, ולבסוף הפסקתי,
כשהכרתי
אותו.
ומחר, שנה וחודשיים.
אני מתרגשת האמת, זה נחמד.
רק אהבה,
אליסיה
הנערה באדום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
