אני הולכת שוב לבית שלו לבד, פוסעת במהירות ובחוסר סבלנות, מסתכלת על נעלי האולסטאר הישנות שנעות על הריצפה בקצב בלתי פוסק.
לפתע מרחוק נגלה מולי הים, וביום הזה ממש הוא היה כחול יותר מתמיד, ואני תוהה מה גורם לו לבעור בכחול כל כך מהפנט.
נזכרתי שכל החופש הגדול שביליתי באשדוד רוב הזמן לא הלכנו לים אפילו פעם אחת.
וכמה רציתי לראות את הים מקרוב, לשמוע את הרחש של הגלים, להביט באוניות ולחשוב לאן כל אחת מהן נוסעת ולדמיין שאני על אחת מהן באמצע העולם.
הים מזכיר לי את החופש, הוא ממלא אותי בשמחה ובהשראה.
והוא כל כך קרוב אלייך, הים, ואתה לא הולך לבקר אותו אפילו פעם אחת. האם יכול להיות שהתרגלת לפלא הזה שנמצא מול עינייך כל חייך?
אני נשכבת על המיטה שלך ומפנה לך את הגב.
"אני רוצה שתיקח אותי לים," אני אומרת בקול חנוק אך נוקשה.
"מה יש לך לעשות בים?" הוא שואל.
"סתם, אני רוצה לראות אותו."
"בסדר, אני אקח אותך לים."
הייתי מופתעת שהסכמת כל כך מהר ולא ניסית להתחמק.
ושוב התאהבתי בך.
אנחנו הולכים במוצאי שבת, קר וכבר ירד החושך.
אני יושבת על החומה מול הים ואני מתמלאת בהתלהבות שאולי מביכה אותו מעט.
כאן מאחוריי העיר, הבניינים, היומיומיות הזו ופתאום, רק צריך לסובב את הראש ולפתע נמצא כאן ים גדול, עצום ונפלא מידי כדי להיות קשור למקום כל כך שיגרתי ונורמלי. באמצע האפרוריות הרגילה נמצאת שלמות שאינה תואמת אך כל כך מנחמת ומדהימה ביופיה.
ההתרגשות הייתה עצומה, ואני צוחקת,
כל כך שמחתי להיות קרובה.
הרגשתי שבעצם השהייה שם אני עושה משהו שהוא בלתי אפשרי נכון לעכשיו, מכיוון שהים הוא חופשה של יום אחד- גיחה קצרה לראשון או קיבוץ שדות ים עם המשפחה בסוכות או אני וארין בתל אביב ביחד יום אחד בשנה. הוא דבר חד פעמי, כשיש חופש בלבד ומחר הרי יש בית ספר, יש לימודים, יש שיגרה,
ואני כאן איתך. ואני רק רוצה להישאר ולקוות שאולי אני אוכל איי פעם לעצור את הזמן ונבלה כאן עוד שעות ארוכות בלי שום מחוייבות לאף אחד,
ואתה לא תלך לצבא ואני לא אלך לבית ספר וזה יהיה בסדר כי אלו החיים.
אנחנו עוברים אחר כך לשבת על ספסל, מביטים אל האופק ואני שואלת אותך שאלה שתמיד מעניינת אותי- היכן סופו של הים, ואתה עונה לי שבטוח לא כאן.
אתה מספר לי סיפורים על הנמל, על האוניות המוארות באור כתום ומטושטש, על שובר הגלים שקפצת ממנו עם חברים, על הציפורים שעפות לעת ערב, על הדגים ועל הסירה של אבא שלך ועל עוד ועוד דברים.
הים הוא מזכרת נפלאה, הוא מאגר של סודות, בכיות, צחוק ורגעי אושר, הוא יכול לספר לך את כל סיפורי האהבה הנפלאים ביותר בעולם,
הוא יכול גם לספר עליי ועליו.
אתה כמו הים, צפון בסודות עמוקים, שקט רוב הזמן אך נותן מתנות קטנות ונפלאות בשתיקתך.
ולפעמים סוער, והים כשהוא סוער אפשר למצוא בו לפעמים תשוקה בוערת שאני מוצאת גם בך.
והים הוא אהוב ותיק ולא מתיישן לעולם, כמוך.
והחשק שלי אליו בוער בכל פעם מחדש כשאני רואה אותו,
ממש כמו שאני רואה אותך.
אליסיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
