ברכבת/ הנסיעות ברכבת לתל אביב מירושלים בבוקר מוקדם של עוד יום שיגרתי הן דבר מרגיע במיוחד מסתבר.
בשש וחצי בבוקר האור לאט לאט מתחיל לעלות ואפשר לראות ערפל נמוך מבעד לחלון הגדול ונהר שליו שזורם לאורך כל הדרך עד לתחנה של בית שמש.
המון אנשים עולים בתחנה של בית שמש, כולם נראים אדישים למראה הרכבת ולנסיעה, עוד יום שיגרתי ולא מרתק הגיע והנסיעה ממשיכה.
יושבים עם העיתונים של הבוקר, מעיינים או קוראים בתשומת לב ואני לא לקחתי עיתון, לא עניין אותי לדעת מה קורה כרגע בארץ או בעולם
רק שמעתי מוזיקה בשקט והסתכלתי על היום החדש שמתחיל לזרוח. השדות הירוקים מושלמים ביופיים, זוהרים באורה הזהוב של השמש והציפורים רוקדות במחול מושלם באוויר מבלי לתכנן את הריקוד מעולם. וזה היה יום באמת יפה, הייתי רגועה לגמרי ובכלל לא לחוצה, ההרגשה הייתה נעימה.
לאה גולדברג / ימים לבנים
ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ ימי החמה
שלוות בדידות גדולה על מרחבי הנהר
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר
כל כך קל לשאת שתיקתכם
ימים לבנים וריקים
הן עיניי למדו לחייך וחדלו משכבר
לזרז על לוח שעון את מירוץ הדקים
ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר
לבבי התרגל אל עצמו
הוא מונה במתינות דפיקותיו
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע
כתינוק מזמר שירתו טרם סגור את עיניו
עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה
המעיל של רותי/ המעיל קטיפתי, בצבע סגול עמוק אבל אי אפשר לקרוא לו "סגול חציל". זהו הסגול המלכותי שרק המצעים של הנסיכות צבועים בו.
הוא כבד ומחמם, עוזר מעט לצמרמורות שהביא איתו החום.
הכיס הרחב מלא בניירות טישו משומשים שטוב לשמור לכל עת. רותי, כמה את מזכירה לי את עצמי לפעמים.
הצטערתי להחזיר את המעיל אלייך בחזרה.
אני רוצה להגיד לך- אני מצטערת שלפעמים הקשב בורח ואני רק צוחקת ועושה שטויות בשקט, אל תחשבי שאני לא אוהבת תנ"ך!
התנ"ך הוא אחד מאהבותיי הגדולות והנהדרות ביותר שמעולם לא בגדו בי, הוא המרתק מכולם שסודותיו אינם נגמרים.
והלוואי שהייתה לי את כל החוכמה שלך, רותי. אני תמיד מנסה לשאוב ממך כל מילה שאת אומרת ומשתדלת לחרוט אותה גם במוחי וגם בליבי, אבל בעיקר בליבי, ללמוד ממך שיעורים לחיים.
אני מאחלת לעצמי את התכונות הנפלאות שבך- את הרוגע והנתינה, חוכמת החיים והעומק החבוי שכשהוא מתגלה הוא מפיץ אור של ירח זהוב.
אני צמאה לכל הידע שתוכלי להעניק לי עד שכבר אעזוב בלית ברירה.
מילים/ אני מציירת עם מילים,
מציירת עם המילים.
קצת צפופות יותר קצת פתוחות יותר, קטנות קטנות קטנטנות- כבר לא ניתן לקרוא.
הן יוצרות לי תמונה.
הן כאילו נאמרות בנשימה אחת, אלפי אלפי מילים שזורות כקווי מתאר.
שיר השירים ה' פסוקים ב'-ו' /
אני ישנה, ולבי ער
קול דודי דופק פתחי לי
אחתי
רעיתי
יונתי
תמתי
שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה
פשטתי את כותנתי- איככה
אלבשנה
רחצתי את רגלי- איככה
אטנפם
דודי שלח ידו מן החור
ומעי המו עליו
קמתי אני לפתוח לדודי וידי
נטפו מור
ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול
פתחתי אני לדודי ודודי
חמק
עבר
נפשי
יצאה בדברו
ביקשתיו-
ולא מצאתיהו
קראתיו-
ולא ענני
אליסיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
