שעת הש.

מרוב שאני לא יעילה.

הופתעתי לשמוע השבוע בגלגלץ שסוסה בריטית בשם ליז מקלכלן חידשה (כנראה בהתקפה משולבת של אומץ וטיפשות) את "וומן אין לאב". היא לא הוסיפה עיבוד אלקטרוני מדליק, קטע ראפ חתרני או קולות רקע של ווייקלף ז'אן, ככה שזה סתם נשמע כמו בחורה מתאמצת מידי בערב בבולדוג. לא שאני חולה על סטרייסנד, אבל למה ככה לעשות?

בניגוד לצ', מסאי המעדיף להשאר בעילום שם, אין לי שום דבר נגד חידושים כשהם טובים. היום אני אפילו לא מתביישת להודות שאני מתה על החידוש הספרדי של "הוטל קליפורניה", ושאני מעדיפה את הגרסה של לורן ל"קילינג מי סופטלי".

 אם בארב מתהפכת בקברה,  נבוקוב מחייך מלמעלה -  בת דודתי העוללה עזית (נחשו מדוע הכינוי ולא, היא לא צנחנית) הכריזה על אירוסיה עם בחיר ליבה המבוגר ממנה בכך וכך מספר דו ספרתי של שנים. כנראה שזה רץ במשפחה. עוד משהו שרץ אצלנו במשפחה (מלבד עבריינות נוער וטרשת נפוצה) הוא הנטייה לעשות דברים יחד. אם בת דודה אחת יולדת – כולן מתחילות להתעבר, חוץ ממני כמובן, כי אני אינדיבידואלית. אני מעדיפה לראות סרטים צרובים בדי וי די מאשר לעשות סקס באופן כללי, וסקס לא מוגן באופן ספציפי, כך שאני לא בהריון, אבל נהניתי מאוד מ"הולך בדרכי", "לילה טוב ובהצלחה" ו"היורש של צ'אקי".

בערב יום העצמאות לא עשיתי כלום כי עדיין הייתי חולה, ר' לעומת זאת הייתה בגבריאל והשתכשכה בספרדית עם (תחזיקי חזק פורטיס) אנחל בונני. חוץ מזה עברי לידר הקלפטומן שם לה עין על התיק אז היא השתדלה לקחת אותו איתה לכל מקום. מזל שיש לי את ר' לחיות דרכה. גם הסכמנו שקתרין זיטה ג'ונס היא האישה הכי יפה כרגע בהוליווד וגם מישל פייפר אבל רק בשני תפקידים – איזבו ואשת החתול.

במסגרת האמברגו הכלכלי שהטילו עליי הוריי נאלצתי להסתפק היום רק בזוג כפכפים אחד מטופשופ, והם לבנים והכי לא נוחים בעולם. לא נורא. גם שרוני באה אליי היום וקניתי לה קליפסים קטנים בהפתעה.

שבוע הבא יום הסטודנט, מה שלא ממש מזיז לי חוץ מהעובדה שיהיו נעלי גזית בהנחה ותיקים יפים.

זהו, אני מניחה שבמקום להמשיך ולברבר עדיף לסיים את הפוסט הסתמי הזה כאן וללכת להציק לאנשים אקראיים אחרים.

שלכם,

לחה וחתיכה

ש.