אנחנו תמיד מנסים להשיג דברים, זה הריגוש בחיים, אחרי שאנחנו משיגים זה כבר מאבד משמעות.
אנחנו שוכחים כמה רצינו משהו אחרי שאנחנו מקבלים אותו, כמה התאמצנו כדי שיהיה שלנו.
זה מוזר שלי תמיד יש אובססיה לשמר, אני שומרת על מה שיש לי.
הלוואי שהייתי קצת כמו כולם ואז גם לי לא היה אכפת.
העולם הזה צוחק לנו בפנים,אנחנו בנויים בצורה אנוכית לוקחים דברים כמובן מאליו ואז כשלוקחים לנו אותם אנחנו בוכים כמו תינוקות ומצטערים על היחס המזלזל שלנו.
לרוב אני בשליטה ותמיד שומרת על תאקט ואומרת מה שצריך,ואז מגיע יום אחד שאני מאבדת שליטה,לא ממש באשמתי... וכמובן שאוכלים אותי חיה ואני אוכלת את הלב.
אנחנו מצפים להתקדם ושהזמן יעבור וזה באמת קורה והכל נהיה רציני וקשה ואז אנחנו מתגעגעים לתקופה שהיינו ילדים והלכנו עם אמא ואבא לקניות.
ובסופו של דבר כבר גדלנו ו צריך להיות חזקים גם אם זה מרגיש בודד והכל יהיה בסדר כי צריך להמשיך ו להתקדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
