They told me I could be anything, so I remained a child.

אז אני רוצה להשתנות, אני מנסה להשתנות לפחות...
יודעים מה? אני קצת מצליחה בזה.

1] כמעט לחלוטין הפסקתי להמתיק דברים.אני נזכרת בדברים שהמתקתי בעבר וזה מדכא אותי...

למה בכלל אמרתי דברים שהם לא אני? אני לא רואה את הפואנטה בזה. זה רק גרם לי להישאר איך שהייתי.

כמובן כל אחד ממתיק דברים, אפילו בלי לדעת על זה לפעמים. אני עדיין ממתיקה את האישיות שלי.

שלדעתי... לא ממש בנויה. הדבר היחיד שבנויה בה הוא שאני מעצבנת, ואת זה אני לא אוהבת ורוצה לשנות.

מה שמשאיר את השאלה "מי אני" תלויה באמצע הדלת שבראש שלי. בלעכס. דלתות.

2] אני יותר אחרית ומפחדת פחות. זה מופיע בדברים הכי קטנים וגם בגדולים יותר. למשל לדבר עם אנשים שאני לא מכירה.

כילדה הייתי יצור ביישן ברמות אחרות, לא ממש תיקשרתי עם אף אחד. עכשיו? אין לי בעיה להיכנס לוויכוח עם זר שכרגע נכנס בדלת.

(כמו שקרה אתמול במשרד של אמא =__= סטודנט חוצפן.) ולחצות כבישים כבר לא מלחיץ אותי כמו שהלחיץ אותי פעם. חחח...

3] אני יודעת מודעת לעצמי , לגוף שלי ויותר בטוחה בעצמי. עדיין כמובן יש הרבהההה במה להשתפר אבל בינתיים זה לא נורא כל כך.

אני לא הולכת עם הראש למטה, למדתי לחייך בצורה שיפה לי. אני משאירה את העיניים יותר עירניות (שוקלת להשתמש בשקיות תה ! חחח)

ולא יודעת ממש איך לומר את זה, זה שינוי לטובה אבל רק התחלה של שינוי?

4] אני חושבת שאני פחות אנוכית (לרוב בשיחות אני יותר מתחשבת באחרים ואני לא כזה נודניקית שצריכה לדעת הכל בשיחות).

אני חושבת על עצמי פחות ויותר על אחרים אבל בכל הנוגע לעקרונות שלי אני לא מתפשרת, אלא אם כן אני שמה לב שהבנאדם לא מקשיב בכלל!

בכל מקרה, ברחו לי כל המחשבות.

אתם צריכים לקרוא את הספר If men could talk
הוא מעצבן ברמות, אבל או וול, עדיין נכון במידות כאלו או אחרות.

(It is an ever changing world after all...) 

I don't know why I am so aggitated with myself , nor why I am aggitated with everything else.

I just want to go somewhere else, just not to be here...

And why isn't anyone calling me?!?! Not even the solider boy.

I NEED ATTENTION!!!!!!!

I don't really feel bad, only lonely.

Well, yea maybe a little bad

or sad, I don't know.

Nononono none of the above!!

I dunno... I feel useless and unproductive.

So for fuck's sake, Imma going to watch a cheap drama movie and bite my nails now.

ואין לי עוד ממש הרבה מה לומר...
יהי זיכרו ברוך?

.....

הגיע הזמן לחפש מקומות חדשים, אנשים חדשים.. חתולים חדשים? 

סידרתי את החדר היום, השידה שמאחורי המיטה.

מכירים את זה שאתם עושים משהו והוא מרגיש כל כך לא נכון? משהו שצריך לעשות אבל גורם לכם לכל כך הרבה ייאוש?

החזרתי את סט החרסינה של אחותי למדף. סט התה שהזזתי ממקומו שג'ינה החליטה להפוך את המדף למקומה כי היא כל הזמן הפילה אותו...

וככה זה הרגיש.

בלי לשים לב כבר יום רביעי [או שלפי שני, עכשיו 11 בבוקר וזה יום שלישי בכלל!!]

נראה כאילו שבת הייתה רק אתמול ורק אתמול התבשרתי שג'ינה איננה. וזה למה?

כנראה כי אני חושבת עליה נון-סטופ. אמא אמרה שכנראה נקבל חתול חדש, זכר.

חבל לי זכר, אני רוצה טריפלית. אף פעם לא היה לי חתול זכר או בכללי, חתולה שהיא לא טריפלית.

זה יכול להיות נורא מוזר...

אבל מה שבטוח זה שאנחנו הולכים לקחת חתול חדש. אמא החליטה שצריך להרדים את ריצ'י היום.

לא החליטה מתי אבל כנראה בימים הקרובים אנחנו הולכים להרדים אותו. הוא איבד שליטה על הצרכים שלו...

-

מבחן בלשון הכי דפוק היה היום.. טקסט אידיוטי לחלוטין!

אחרי הקורס שוב למשרד של אמא, ושוב רותי שם ומדברות, ושוב על ההופעה של אביב גפן שאני הולכת אליה איתה ועם הבן שלה.

קנתה דיסק הבלונדה, למרות שהבן שלה אמר לה שאפשר להוריד באינטרנט. אי אפשר לומר שלא משעשע איתה!

היא התחילה ללמוד על גפן כאילו זו בגרות בהיסטוריה, דוחפת לי ערמה של דפים ליד בהוראה "תלמדי! אני אבחן אותך על זה!"

שאלתי אותה אם בסוף היא רוצה את הכרטיס שלי. בהתחלה היא בכלל אמרה שהיא לא אוהבת אותו ושיש לו קול של צפרדע,

עכשיו היא נזכרה שלפני 20 שנה היא הייתה בהופעה שלו ושהיא מתה עליו אבל עד עכשיו פשוט לא התעמקה בו. 

אנאצ'ה, אני לא יודעת מה עובר עלייך אבל באמת... אכפת לאנשים ממך.

לפעמים זה נראה כאילו אנשים לא מכירים אותך, אבל יש פעמים שהם עושים משהו שלא נראה לך הגיוני כשלמעשה הוא הדבר היחיד שיכול לעזור לך...

לאנשים אכפת ממך, אחרת לא היו דוחפים אותך כל כך הרבה. באמת שאין לך מה לכעוס על זה, עדיף שידחפו אותך מאשר שלא יהיה אכפת להם אפילו.

תאמיני לי, אני יודעת. הכאב שכבר לא אכפת לאנשים הוא גדול מנשוא. אתה רוצה שידחפו אותך אבל כבר לאף אחד לא אכפת.

אתה בעצם מגיע למסקנה שלאף אחד לא אכפת ממך יותר. אז זה יכול להיות מעצבן, אבל כשאנשים דוחפים אותך זה טוב.

הלוואי ולכל אחד היה מי שידחוף אותו...

האהובה

האחות

הבת

פשוט הילדה
שלי...

איבדתי אותה..

-

אני לא יכולה לדבר

זה הדבר היחיד בשנה האחרונה

שאי פעם שתקתי לגביו,

שרציתי כל כך הרבה פעמים לרמוז

אבל לא רמזתי

ולא דיברתי על זה

ולא הראיתי.

אבל כל פעם ששואלים אותי,

עוד חלק נאכל.

ואני מתה מבפנים.