"זה הילד שההורים שלו נהרגו בתאונת דרכים". אין ספור פעמים הוא שמע שאומרים עליו את המשפט הזה. לאחר האסון, כשהיה בן 14 בלבד, הוא עבר להתגורר בבית סבו ביחד עם אחותו הקטנה. הוא למד לזהות את המבט העצוב הזה בעיניים, וגם את טון הדיבור, כשפנו אליו מתוך רחמים. וככל שהרגיש שמרחמים עליו יותר כך גברה בו הנחישות להוכיח לכולם שהוא לא מסכן.
סבתו נפטרה עוד לפני שבכלל נולד, והסב טיפל בהם במסירות רבה, אם כי מנקודת מבטו נראה היה לו כי הסב עייף וחלש. ולכן, את תחושת חוסר היציבות שמתחת לרגליו, ואת ייסורי הגעגועים להוריו, השתדל מאד (וכמעט שהצליח) להסתיר ממנו. אבל רק כמעט... כי בלילה אחד נכנס הסב לחדרו וראה אותו בוכה במיטתו. ומאז הוא גם נשבע שלא יבכה יותר לעולם.
כנער, עיקר הצמיחה שלו לגובה איחרה מעט ביחס לחבריו, אבל עד סיום התיכון הוא כבר צמח לתפארת. הוא הפך לגבר גבוה ורחב כתפיים, והבלורית שכיסתה את עיניו רוב הזמן הפכה לסימן ההיכר שלו. הוא היה ספורטאי מצטיין ותמיד היה מוקף בחברים וחברות. כשהיה בצבא הוא פגש בבחירת ליבו, וכמה שנים לאחר השחרור הם נישאו. ונולדו להם שתי בנות.
מאז שהוא זוכר את עצמו הוא הקפיד להקדיש לספורט את השעות המוקדמות של כל יום חדש. ובוקר אחד, כשהתנגב לאחר המקלחת בתום אימון, הוא הבחין שהפטמה הימנית שלו מעט קשה ובולטת מהרגיל. כאילו יש מתחתיה גוש קטן. הוא לא חש בכאב ושכח מהעניין מבלי לייחס לכך חשיבות. אבל כמה חודשים לאחר מכן, כשהעביר במקרה יד על החזה, שוב הרגיש באותו הגוש, והפעם כשהציץ בפטמה לרגע, הוא גם ראה הפרשה שקופה יוצאת ממנה.
יכול להיות שקיבל מכה בחזה ולא שם לב? הוא החליט לגשת לרופא ולשאול. הרופא המעיט במילים, אמר שזה כנראה שום דבר, אבל ליתר ביטחון הפנה אותו לאיזו בדיקה. וכעבור מספר ימים הוא קיבל בשורה שהותירה אותו אילם למשך דקות ארוכות. למרות שלא הוציא הגה מפיו באותם רגעים, נדמה היה לו שכולם שומעים אותו צורח. אתה בטוח שזו לא טעות דוקטור?? מה פתאום סרטן שד??
* * *
רבים לא מודעים לכך, אבל מחלת סרטן השד איננה נחלתן של נשים בלבד. רקמת שד קיימת גם בחזה של גבר, ותאים סרטניים עלולים להתפתח בה, ולגרום לסרטן שד. התופעה נדירה יחסית ומוערך שפחות מ - 1% מכלל המקרים של סרטן שד מאובחנים בגברים. השילוב של המודעות הנמוכה לסרטן שד בגברים, עם תחושת המבוכה והפגיעה בתדמית הגברית, הם הגורמים השכיחים לכך שגברים מגיעים לאבחון וטיפול בשלבים יחסית מתקדמים של המחלה.
כדאי לדעת שבמקרים האלה ישנה גם חשיבות לגשת ולקבל ייעוץ גנטי, הליך הכולל שיחה והעברת מידע בלבד, ללא בדיקה גופנית או רפואית. במעמד הייעוץ הגנטי נלקח עץ משפחה, מוערך הסיכוי לזיהוי גורם גנטי שעלול להגביר סיכון למחלה גם בבני משפחה נוספים, וניתן הסבר מפורט לגבי יתרונותיה ומגבלותיה של בדיקה גנטית מתאימה.
מבין שני הגנים BRCA1 ו – BRCA2, שקיימים אצל כולנו (נשים וגברים כאחד) ושנמצאו קשורים לסרטן שד (ולסרטן שחלות), דווח כי שינוי (מוטציה) בגן BRCA2 עלול להגביר סיכון לסרטן שד בגברים. ישנן גם עבודות המדווחות כי הסיכוי למציאת שינוי באחד הגנים המגבירים סיכון לסרטן שד, בקרב גברים שחלו במחלה, עלול להגיע ל - 20%.
* * *
מובן היה לו שהולך להיות קשה לדלג מעל שתי המשוכות הראשונות בדרך לספר לאשתו, אבל הוא קיווה שיעמוד בזה. הראשונה, שהוא חולה. השנייה, שהוא חולה בסרטן. אבל המשוכה השלישית, זו הכוללת את העובדה שמדובר בסרטן שד, הטרידה אותו, והוא הרגיש את הבושה משתלטת עליו. איך זה יתכן?... הוא תמיד היה הכי גבר שיש!... מאיפה נחתה עליו המחלה הנשית הזאת פתאום?... ואיך בגדה בו הגבריות שלו ככה?... והאם יוכל להתהלך אחר כך בלי חולצה?... ומה יעלה בגורל הבלורית שלו?...
את שבועתו לעצמו הוא לא הפר ולא הזיל דמעה. אבל אותן התחושות של פעם, אלה שהדחיק מהימים שעוד היה נער, שבו והציפו אותו פתאום. חוסר היציבות מתחת לרגליו, והחשש מהמבט המרחם שכל חייו סלד ממנו. כעת ידע שיאלץ להתבונן ישירות דרכו בכל פעם שיספר למישהו. ובאותו הרגע הוא בחר בשתיקה. לא. הוא לא יהיה מסכן. זה יהיה הסוד שלו. אולי זה בכלל חלום רע. רק שיתעורר ממנו כבר.
באותו הלילה, משלא הצליח להירדם, הוא קם ממיטתו בשקט וניגש לחדר הילדות. הוא ישב שם שעה ארוכה ורק התבונן בהן. אחר כך קם, ליטף את שערן הרך, נשם עד לאחרון נימי ריאותיו את הריח שלהן שכה אהב, נישק אותן בעדינות, ואז הבין. כוח לא ברור הניע אותו, כמו האומר לו לקום ולבחור להילחם במחלה הארורה הזו במקום לשתוק ולמות כמו גבר.
וכך, בשעה קטנה של בין לילה ובוקר, הוא העיר את אשתו ואמר לה שהוא צריך לספר לה משהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ויוי עיני - יועצת גנטית