הבעיה ברעב היא שהכל מרגיש יותר טעים כשמתחילים לאכול שוב

כי הפה לא נפער מזה זמן רב 

השפתיים לא נוגבו משאריות הטעמים

בלוטות הטעם לא נעטפו בנוזלי המזון

השיניים לא חשו בבשר שנתלש

הגרון כבר לא מורגל בפעולת הבליעה 

בתקופת רעב רק העיניים בולעות ובולסות בלי הפסקה, נזכרות בערגה בטעם, במרקם, בתחושה

הבעיה ברעב היא הנכונות להתפשר על פרוסת לחם על אף שהנפש כמהה ליותר

על אף שהחיך מעדיף טעמים אחרים

מליחות של ים רחוק

חריפות של נופים מדבריים

חמצמצות שנקטפה מהעץ

מתיקות של פסגות מושלגות

מרירות שנכבשה שנים בתוך חביות עץ 

הבעיה ברעב היא שהזכרון מתעתע בנו

שהכל נראה כל כך רחוק עד שהוא מאבד משמעות

גם הדרך וגם המטרה

אני רעבה, אני עוד לא יודעת למה, אבל התחושה כבר מציקה לי בבטן

ומעבירה זרמים של צורך ורצון בגופי ויוצרת חולשה בברכיי, עד שלעיתים נראה שאני כושלת בדרכי

אני יודעת למה אני מרעיבה את עצמי

אני יודעת שאני מתחילה לפתח הזיות ושעוברים בי שגיונות שווא

אני רק צריכה לזכור את הטעם, את המרקם , את התחושה

ולו רק בכדי לא לאבד את השביל עליו בחרתי לצעוד