מעולם לא חסמתי אף אחד מלהתקרב אלי, אין בי חומות הגנה. מעולם לא נשענתי על ניסיון העבר בכדי לא להיפגע. אני מרשה לכל אדם לחטט בנבכי נשמתי. אין לי סודות מאיש, אין לי משאלות לב כמוסות, חיי כספר פתוח בספרייה ציבורית. מתוך הגישה הזאת נפגעתי לא פעם בחיי. אך הצריבה לא גרמה לי מעולם להשתכנע לנהוג אחרת.

לעומת זאת פיתחתי מנגנונים אחרים להגנה. אני קוראת אנשים טוב, אני מזהה מצבים, אני עומדת על דקויות, טוב ממרבית הסובבים לי. אני תוחמת. זה המקצוע שבחרתי לעצמי.בניית גטאות ותחימתן בגדרות חשמליים. זו עבודה לא קלה. ודרישות המקצוע גבוהות. דרושה חלוקת קשב מצוינת, ערנות,  ראייה לטווח ארוך לצידה אמונה בטוב ללא נאיביות, תקווה ללא ציפייה, אכזבה ללא כאב.

אני קוראת למנגנון שלי המתג, הוא משרת אותי נאמנה מזה הרבה זמן. הוא לא נועד להרחיק אותי מאנשים ולא אותם ממני, הוא שם בכדי לשרת את הנפש העדינה שלי.

מאחר ואני פתוחה לקהל הרחב ואני מרשה לכולם לעבור , לגעת , למשש, לקטוף, יש לי סיכוי גדול יותר להיפגע. אבל יש בי רצון גדול ללמוד הכל, לדעת הכל, להרגיש הכל ואת זה ניתן לעשות רק באמצעות פתחון לב. אני באמת מאמינה שכל אדם שעובר בחיי משאיר בי משהו, מסר שחייב להגיע אליי, שיעור שאני חייבת לעבור. ואין בי רצון לחסום את ההתנהלות הזו של היקום. 

יש שתי סיטואציות שבהן אני מדליקה את המתג, או מכבה את הרגש (שני צדדים של אותה מטבע) האחת אחרי פגיעה ראשונה – אין מצב בחיי להיפגע מאותו אדם פעמיים. אני סביר להניח אסלח לו, כי כעס , מרירות, שנאה הן אנרגיות מבוזבזות בעיניי והרעל שהן מפזרות מרעיל כל חלקה טובה בי. אבל יחד עם זאת אני לא אופתע יותר מדבר בתוך מערכת היחסים הזאת, אני אהיה זהירה יותר עם הרגשות שלי. האדם הזה יהלך זמן רב בין הגדרות החשמליים נוגע לא נוגע בקצות אצבעותיו במיתרי הלב שלי - עד שאני ארגיש בטוחה שוב להוריד את המתג  -יש פעמים שזה לא יקרה לעולם.

הסיטואציה השנייה, היא קריאה נכונה/ לא נכונה של המצב. עקרון ההדדיות. אני אדם מעניק ללא גבולות ולאין קץ. בחיי עברו הרבה נשמות טהורות שלולא הן לא הייתי שורדת הרבה מצבים. נפשיים ופיננסים. תמיד היו אנשים טובים באמצע הדרך, שללא אינטרס נתנו לי זמן, כסף, כתף, אוזן, בית. והיום שאני במקום אחר אני מאמינה שהגיע הזמן שלי להחזיר טובה תחת טובה. אני נותנת מעצמי גם אם אין לי הרבה לתת. ואני לא מצפה לתודה (כי אין בה צורך) ולא להחזר (זוהי כפרת העוונות שלי) אבל מצד שני אני יודעת אם מנצלים את המשאבים שאני מציעה. את האהבה שלי, את ההקשבה שלי, את הנתינה. בסיטואציה הזאת קשה לי יותר להעלות את המתג. אבל בניגוד לראשונה. אם אני מדליקה זה לתמיד. לעד אלו יהיו כלואים בגטאות הנפש שלי. מבודדים מהרגשות שלי. לחיוב ולשלילה.

לא קל לי להיפגע, לא קל לפגוע בי. למדתי בשקדנות את המקצוע. זה לא נגדכם, זה לטובתי