טוב, באופן סופי, נמאס לי מגברים! היא מתיישבת בכעס מופגן, אל השולחן.

המלצרית ניגשת אלינו, "תרצי להזמין?" דנה מביטה בה בזעם ונובחת: "עוד לא הסתכלתי על התפריט, אני אקרא לך כשאהיה מוכנה"

אני מחייכת בהתנצלות: "תני לנו עוד כמה דקות"

המלצרית מתרחקת והיא מתחילה לקצוף ולשצוף:" אני רוצה למחות, אני רוצה למחות ולהקים צעקה על התהליך שמתרחש בשנים האחרונות בדמותו של  הגבר הישראלי." היא צודקת גם אני ממרומי גילי, הלא מאוד מופלג, עוד זוכרת זמנים, שחלוקת התפקידים, הייתה ברורה.

שגבר היה גבר ואישה הייתה אישה. אני בכלל לא מדברת על עקרות בית ומפרנסים, אני מדברת על חלוקה הרבה יותר בסיסית.

"מה בא לך לאכול?" היא שואלת, כשהיא עוצרת לרגע את השצף בכדי לעיין בתפריט,

"מה באמת בא לי? אבל באמת? אני מסתכלת בתפריט המעוצב ובא לי טרטר טונה אדומה טוב, אבל טרי, לא מהקפואים הורודים, שמוכרים היום בכל מקום, לא מאלה שמגישים ,בטח, פה."

נמאס לי שלכל דבר טוב מוצאים תחליף זול.

" אז מה נאכל?"," אני לא יודעת מה את מזמינה" אני עונה ,"אני מזמינה קפה, לפעמים עדיף לא לאכול כלום מאשר להסתפק במה שיש".

"אבל אני רעבה" היא עושה לי פרצוף, "אולי ננסה בכל זאת את הטרטר?"

אנחנו קוראות למלצרית, שנראה שלוקחת את הזמן, להגיע לשולחן (אני מבינה אותה) הזמנו, למרות שידעתי שזו עושה טעות.

"את יודעת ממה נמאס לי?" היא שואלת ועונה, נמאס לי לקבל אס.אמ.אס, במקום שיחת טלפון, זה כזה, מוצא של פחדנים ועצלנים. "תודה על ערב מופלא", "היה ממש כיף", "פנויה היום?" וכמובן, המנצח, זה שאני הכי אני אוהבת :"ערה?" איך עונים על זה, כל כך קשה לי בלי לשמוע את האינטונציה בה דברים נאמרים, בלי לשמוע את ההתרגשות, ההתלהבות, הפחד, העוצמה. קשה לי עם הלאקוניות רק בגלל שזה יותר קל".

"לי דווקא נמאס משיחות עומק וכפיות אחרי זיון" אני מחזירה, "למה לבלבל אותנו, איפה הימים שאחרי סקס מתלבשים והולכים. שלא תביני לא נכון, גם אני אוהבת אינטימיות, גם אני רוצה סקס מאהבה, אבל גם אני כמו כולנו, נכנעת לא פעם לעינוגי גוף חולפים, אבל אני מבינה שזה כל מה שזה, אין לי צורך בשינה משותפת וכפיות, אני לא דורשת את זה ולא מעוניינת בזה. אבל לאחרונה הם מתעקשים, הם זקוקים, הם נצרכים.

לי נמאס לי מהפאסיביות, נמאס לי מהתבכיינות, נמאס לי מהתלותיות"

הטרטר מגיע לשולחן, אני מבינה שטעים, על באמת,  כבר לא יהיה לי היום, על אף שהוא מעוצב יפה, טעמי הנילווים שלו מורגשים בעוצמה, הוא מדיף ריח לימוני, שמן הזית עוטף אותו במידה הנכונה, בצלי השאלוט טריים וניכר שנקצצו, ממש לאחרונה, הכל נראה נכון , אבל הביס הראשון, מבהיר לי, את מה שכבר ידעתי, התוכן, זה שבשבילו, זה שבגללו, זה שלו ייחלתי, לא שם.

אני יודעת שאני מסתכנת בהתקוממות נשית רבתי, כשאני מביעה את דעתי,  אבל אני מתגעגעת.

אני מתגעגעת לגבר שמריח פחות טוב ממני, אני מתגעגעת לגבר שמעסיק את האמבטיה לפחות מ 30   דקות, אני מתגעגעת לגבר שורוד מרתיע אותו, שנותן לי לבחור לו את הבגדים, אני מתגעגעת לגבר שמחזר בפרחים וטלפונים. אני מתגעגעת לג'ינס וחולצה משובצת או טריקו, אני מתגעגעת לזיפים לא מעוצבים, אני מתגעגעת לשיער בחזה ושיער באזורים מוצנעים יותר, אני מתגעגעת לשיזוף טבעי,