כל הדרך אליו, קיללתי את עצמי על כמה אני מטומטמת

באמת עינב? בליינדייט בעטלית? כמה טיפשה את יכולה להיות? 

לילה בחוץ, סופת הברקים שמלווה אותי כל הדרך מרמזת לי לא בעדינות שהלילה יהיה סוער וגשום.

המזל היחיד שהמוזיקה שבקעה מהרדיו, היתה פרטנרית מצויינת.

עלטה מוחלטת ואין לי וויז, הסתכלתי במפה לפני שיצאתי, בתקווה שאני אזכור את הרחובות שמובילים לרחוב שלו.

פעם אחרונה שראיתי אותו, הייתי בת 21. מי יודע איך הוא נראה היום, מי הוא היום, מה עבר עליו?

השיחות הקצרות שלנו בפייסבוק נתנו טעימה שהשאירה מקום לעוד לבוא אחריה, אבל מי יודע

למה לא יכולת להיות סבלנית ולחכות ליום שלישי, שהוא יבוא לתל אביב? כזאת מטומטמת.

חבר משותף תרם משלו כמבוגר האחראי

הוא סיפר לי מה הוא עבר בחיים ושהסיכוי שתתפתח מערכת יחסים רצינית, הוא אפסי

הוא ביקש שאני אהיה עדינה ונשית ומכילה

ואני במילא כזאת ואין לי עניין אמיתי כרגע במערכת יחסים. אז קפצתי עם הראש למים, כהרגלי.

הגעתי אליו בלי סיבוכים מיותרים, ניווט בשטח לא מוכר זה משהו שירשתי מאבא.

השנים עשו לו טוב הוא התבגר יפה. נכנסתי לבית הבורגני שלו. פרטי שתי קומות, בכניסה פינת היצירה של הבנות וציור שלה. אני לא יכולה שלא לשים לב לטבעת שתלויה על הצוואר שלו, אבל משתדלת להתעלם.

התיישבנו על הספה עם בקבוק יין מהאוסף הפרטי, חלפו בדיוק 5 דקות עד שהערק נפתח

והשיחה קולחת והוא מעניין וחכם ומצחיק ולאט לאט אני מבינה שהנסיעה הוכיחה את עצמה כמשתלמת.

אחרי שעתיים התחילו הנגיעות ואחריהן הנשיקות, מלאות להט ותשוקה וחייבים לשמור על שקט, לא להעיר את הבנות

ואני לא בטוחה שיש טעם להציע לעלות למיטה שלהם, גם כי היא שלהם וגם כי הבנות ישנות בחדר הסמוך

ואנחנו כבר ממש בעיניינים ואז טיפוף חלוש של רגליים קטנטנות יורדות במדרגות והמילה אבא שנאמרת בחצי ערות, מחזירה אותנו למציאות

והרגשתי איך ברגע הבית התמלא בה, ונעור לחיים אחרים שהיו כאן לפני כמה חודשים.

יצאתי לעשן סיגריה באוויר הקר וגשם בחוץ וברור לי שאני צריכה ללכת, אבל אין מצב לנהוג במזג אוויר הזה

אז נשארתי לעוד חצי שעה של פינוקים ואבק פיות, כי אין דבר שאני לא יודעת לעשות ואני יודעת שהוא מבין את זה

אני גם יודעת שהוא לא יוכל להכיל אותי כרגע ולי אסור אפילו לנסות להכיל אותו

אבל היום הוא כבר שלח לי הודעה שהוא מחכה לשידור החוזר ולי ברור שאני אגיד כן