אני לא יודעת מי המציא את המשפט כל ההתחלות קשות, כי בעיניי זה החלק הקשה הוא האמצע

התחלה היא מרגשת ובאדרנלין של הפחד טמונה המון מוטיבציה. 

נכון שכל התחלה היא אחרת ולא תמיד הכל הולך חלק. תהליך הלמידה מצריך זמן וסבלנות

הצבת הגבולות והכרות עם המערכת מסרבלות את הכל אבל הביטחון שיש ברצון להצליח הוא כל כך גדול שהקושי מתפוגג ונמס לתוכו

ואז מגיע האמצע, השלב הזה שהביטחון מכלה כל חלקה טובה 

שמפאת השיגרה שבעשיה, שוכחים להתאמץ וכל טרוניה שאז, פעם, בהתחלה הייתה נסבלת עכשיו הופכת לטירדה אמיתית

והכל קשה יותר ומעצבן ונגרר והסבלנות פגה והמוטיבציה כמעט ולא קיימת

והמחוג לא זז והזיקוקים מפסיקים להתפוצץ באויר והמאזן לא עולה

ואז עולות שאלות הבשביל מה? והאם זה שווה את זה? וכמה עוד אפשר להמשיך?

והמאבק מרגיש כמו מלחמה 

ובמלחמה כמו במלחמה יש רק מפסידים

והסוף עשוי להיות קל או קשה, אבל כשהוא מגיע הוא מלווה בתחושת הקלה

אז אני לא יודעת מי המציא את המשפט הזה על כך שכל ההתחלות קשות

בעיניי הן החלק הכי טוב

הלוואי שיכולנו להישאר תמיד בהתחלה ושזו לעולם לא תיגמר