לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אוכל סקס ומה שבינייהם

Avatarכינוי: 

בת: 45



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

התשוקה לאוכל


הבחירה בטבעונות כדרך חיים באה לי די בקלות למען האמת, זה מפתיע את הסובבים אותי, האמת זה הפתיע גם אותי

עצם הבחירה, לווא דווקא הבחירה עצמה.

אוכל מעסיק את חיי ומחשבתי מאז שאני זוכרת את עצמי. מכל אספקט אפשרי:

 

מעולם לא גרתי יותר מחמש שנים במקום אחד, תמיד נדדנו מבית לבית, מעיר לעיר. אין לי נופי ילדות קבועים או חדר בבית של ההורים

ומבחינתי לחזור הביתה זה לאוכל של אמא או של סבתא, לקציצות, לסלט הביצים, לדגים של שבת, למרק החלב עם הפרפלעך לטשולנט של שבת (כן אני פולניה גם גפילטע וכבד קצוץ)

והיום אין לי את הבית הזה יותר, הזכרונות קיימים, אבל זה כל מה שהם.

 

תמיד התעסקתי עם המשקל שלי, כך שגם במובן הזה אוכל תמיד ליווה אותי, מה מותר מה אסור במה ועד כמה אני חוטאת לגוף ולמשקל. היום מאחר ואני לא אוכלת יותר אוכל מעובד, או מטוגן, או לא בריא, הקילוגרמים נישלים מעצמם ללא מאמץ או ללא התכוונות.

 

אני מראה אהבה באוכל, כמו אמא שלי ואמא שלה לפניה - אני יודעת מה כל אחד אוהב ויותר חשוב מה הוא לא אוהב ואני מאכילה באהבה.

אני זוכרת בפרידה מהגבר שליווה את חיי עשור, אחד ממשפטי המחץ שלו, שלא יכולתי להתנגד להם היה שהפסקתי לבשל לו והוא מאמין שכנראה בשלב הזה הפסקתי לאהוב אותו. הוא צדק.

נכון להיום לא נכנסים לבית שלי מוצרים מהחי והמבחר על אף שהוא גדול וטעים ומגוון, הוא הרבה יותר מצומצם מבעבר. ואני חומדת להעניק ולהראות אהבה 

בצורה שלא בהכרח באה לי בטבעיות כמו בישול.

 

בחרתי במקצוע שלי מתוך אהבה אמיתית לטעמים, למרקמים, לדיוק, לחומרי גלם, ליצירה שיש באוכל.

היום אני לומדת מחדש הכל איך מחברים בין מוצרים שונים בלי עזרה של ביצים, איך מסמיכים תבשילים בלי חמאה, איך יוצרים טעם בלי בסיס של בשר או דגים. ללא ספק התאונה היתה זרז לנושא והידיעה שסביר להניח שאני לא אוכל לעבוד יותר במטבחים העניקה לי את הכוח לבחור בהחלטה הלא פשוטה הזאת.

 

המקום היחיד שאני מעט מצרה על אורח החיים הזה, על אף שאני שלמה איתו בכל כך הרבה מובנים, הוא אובדן התשוקה.

יצריות כל כך מאפיינת אותי בכל דבר שאני עושה, בכל דבר שאני נוגעת בו

ואוכל מעבר לכל דבר אחר היה תשוקה בלתי מרוסנת

לגעת בבשר, לשמוע אותו צורח למגע החום לטעום את העסיסיות שבו

לפלט דג שנימשה הבוקר ממי ים, להריח את המעמקים, להבין את הטריות

ליצור בלילה מושלמת של קרם ברולה, במרקם מדוייק

לראות את הבריוש תופח אל אווריריות של ענני נוצה

לנגוס בסופלה כמהין ושמן זית כשהוא יוצא מהתנור

להבין איך הריזוטו המושלם נפתח אל החמאה ונבנה מחדש מהפרמזן

תמיד הייתי בטוחה שכשאני אפתח מסעדה הסלוגן שלה יהיה התאווה לאוכל

והיום אין בי תאווה יותר, אני עדיין מחפשת טעם ומרקם, מרתק אותי להבין אוכל מחדש, להכיר חומרי גלם חדשים 

אבל אין בי יותר תאווה אמיתית, אין בי יצריות חייתית לנגוס, לחתוך,לגלגל על הלשון, לבלוע

 

משהו בטבעונות מרכך, מרגיע, אולי זה העדר הדם מהתפריט, אולי הידיעה שאני לא לוקחת חיים בכדי להעשיר את העולם הקולינארי שלי

אולי המחשבה שנצרכת בטרם היצר משתלט. 

על כל פנים התאווה לאוכל התפוגגה, זה לא רע זה לא טוב, זה פשוט מה שזה

 

נכתב על ידי , 11/3/2013 13:04   בקטגוריות אוכל, דיאטה, משקל, תל אביב, אופטימי  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Inco ב-13/3/2013 11:01
 



הגבר של חיי


אנחנו יושבים בקפה, שמפאת חוסר ברירה, הפך לקפה הקבוע שלי.

מוזר שאני כבר כמעט שנה וחצי גרה באזור הזה וטרם מצאתי בית קפה שאני מרגישה בו בבית.

מבחינתי זה מחייב שילוב עדין ומושלם של מרחק פיג'מה מהבית (גם אם אין לי פיג'מות בארון) חשיפה לרחוב, שקט במידה הנכונה, מלצרים מעניינים,

קפה טוב ואוכל טעים (שעכשיו גם צריך להיות טבעוני). בקפה הנוכחי שלי מצאתי את מרבית הפרמטרים, אבל האיזון לא נכון. 

 

אולי את לא נותנת הזדמנות לאף אחד? הוא מעלה ספקות באשר לטענה שעוד לא מצאתי גבר שגורם ללב שלי לפרפר

זו טענה שרבים מעלים מולי אבל הוא מוסיף עליה ואומר שאולי נשביתי "בתל אביביות", כאילו זה מונח לגיטימי,

כאילו לעיר יש תכונות שנדבקות ליושבים בה.

כאילו חוסר היכולת שלי להתלהב קשורה לפיתוי שהעיר מציעה ולא לזר הורסטילי שאני נושאת, זר שמורכב מכל כך הרבה גורמים: מהגיל שלי, מהציפיות שלי, מהיחודיות שלי מהשריטות, מהמשקעים.

אני מתגוררת בעיר הזאת מגיל 16, אני לא חושבת שיש דרך להסיר אותה ממני, מעולם גם לא הייתי מעוניינת בניתוח מהסוג הזה.

לא פעם שוטטו בי מחשבות פשיעה, לברוח מהרעש שלה, אך גם שעשיתי את זה הבנתי שאת הרעש אני נושאת עימי ודווקא היא מחזירה לי את השקט שלי.

רק בה אני מרגישה בבית.

את יודעת שבדייטים ראשונים כולם מגלמים דמות שונה מעצמם ? הוא ממשיך לנסות

ברור שאני יודעת את זה, כולם רוצים להרשים בהתחלה וכשאני יוצאת מדייט אני באמת מתחשבת בזה, לרוב אני מגיעה למסקנה שאם זו הייתה הדמות המרשימה של הבחור, אני לא מעוניינת להישאר מספיק זמן בשביל לגלות את האני האמיתי שלו.

הלוואי שהייתי מכירה מישהו שיגרום לי לרצות להתאמץ בשבילו יותר מהמאמץ שבלהתפשט, אבל זה לא קורה

והאמת שגם המאמץ שבלהתפשט כבר מצריך מאמץ גדול יותר מבעבר

את בכלל יודעת מה את מחפשת?

לא באמת, אני לא מאמינה ברשימות מכולת, למרות שיש לי קווים כלליים לדמותו של האיש שלי, למדתי בחיי שהגברים שאהבתי בחיי

דמו רק במקרה ליציר הדמיון הזה.

אז איך תדעי? איך את יודעת שזה זה?

לא יודעת. 

אני בטוחה שאני אדע לזהות אותו כשהוא יגיע לחיי

 

נכתב על ידי , 5/3/2013 10:57   בקטגוריות גברים, גילאי ה- 30, נשים, תל אביב  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עינב ד ב-8/3/2013 11:54
 



הזיה


20:34 דפיקה בדלת

אני לא מחכה לאף אחד, לא קבעתי אם אף אחד. לרוב זה לא חשוב אז אני לא טורחת אפילו לבדוק

אבל הדפיקה חזרה על עצמה וצלצול בפעמון. צלצול בפעמון אומר התעקשות

אני מביטה מבעד חור ההצצה

מאחורי הדלת עומד גבר שיצאתי איתו לפני שלושה חודשים לשני דייטים, שאני לא זוכרת את שמו בכלל והוא מעולם לא היה אצלי בבית

אני פותחת את הדלת עם מבט שלא מרמז על שום דבר מלבד הפתעה ותמיהה מוחלטת

"את בטח מופתעת"

"אפשר להגיד...איך ידעת איפה אני גרה?"

"זכרתי שזה הרחוב שלך ועברתי בין תבות הדואר עד שאיתרתי אותך...מוזר קצת אני יודע...אבל לא היה לי את הטלפון שלך"

"מה?..מה?... מה?"

"אני יכול להיכנס?"

אני חושבת שמההלם זזתי מהדלת

הוא מתיישב על הספה בסלון אני מתיישבת במרחק בטוח על אותה הספה

"אני לא מפסיק לחשוב עלייך ובאותה תקופה עברתי משהו עם עצמי שלא היה קשור אליך ואני מרגיש שפיספסתי"

"אז מה אתה רוצה ממני עכשיו?"

"אני רוצה עוד הזדמנות"

"הזדמנות למה?"

"לבנות את זה כמו שצריך"

"אני לא יודעת אם אני יכולה להתחיל מהתחלה שוב, בטח לא מנקודת האפס"

"נתחיל מאיפה שתחליטי"

"היי קוראים לי א., נעים מאוד"

"אתה לא מבין...אתה מתחיל במינוס, כי הדרך שבה סיימנו לא מצאה חן בעיניי"

"אז מה את רוצה לעשות הערב?"

"אני לא רוצה לעשות כלום...אני צריכה לעכל את זה שהגעת בהפתעה ככה"

"את רוצה שאני אתקשר מחר..או ביום אחר אחרי שתחשבי על זה קצת?"

אני חושבת שתשאיר לי את הנייד שלך וכשאני אסיים לחשוב על זה, אני אתקשר אליך"

"אז מה עכשיו?"

"עכשיו נראה לי הכי טוב שתלך ותתן לי לחשוב על זה"

"את בטוחה?"

"מאוד בטוחה"

 

הוא יצא בחיפזון 

אני עוד לא אספתי את הלסת מהרצפה

נכתב על ידי , 26/2/2013 20:47   בקטגוריות גברים, גילאי ה- 30, נשים, תל אביב, אהבה ויחסים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ranchuk ב-4/3/2013 18:35
 




דפים:  
22,312
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעינב ד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עינב ד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)