זה רק אני החולשות שלי והרגעים שרציתי לזכות
"לחיות יותר קל עם עיינים עצומות,
לא להבין מה אתה רואה"-ג'ון לנון |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2012
לחמניות וצימוקים.
כמה אהבתי את חנות מאפייה קטנה שהריח של הלחמניות גברו על כול ריחות פיח המכוניות. שלפני היום הראשון בכיתה א' נתנו לי כסף ללחמניית הצימוקים האהובה אליי משם. החנות שהייתה ממש פינת ילדות קטנה. אבל אני גרה במקום רועש..שהכול קורה בו מהר ושום דבר לא נשאר אותו דבר, בטח לא כמו שהוא היה נראה בילדות. והמוכרים שאהבתי כ"כ נאצלו לנסוע כי סבתא שלהם הייתה חולה. ומאז המקום משתנה בלי סוף.אם זה המאפייה השנייה שנפתחה לאחר מכן . שהייתה מלאה בבוקרסים קרים. ואם זה חנות הבגדים לגדולי מידה עם הזקנה הזועפת שישבה תמיד בפתח. ואם זה חנות פיצה שתמיד הדיפה ריח של שמן.משם הכול השתנה ועבר עשרות גלגולים ובנתיים מוצבת שם חנות חיות אבל די נחמדה.תמיד קיוותי שהם יחזרו בחלק ממני, ואם אכלתי לחמניית צימוקים הייתה משווה בינה לבין שלהם.עם כמה שזה מטופש. אבל בסכך הכול העבר תמיד נראה יותר טוב, אני לא יודעת למה. ונחמד שיש במה להזכר.
הנושא החם: החנות האהובה עליי
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
blue Dona