יש לי בחילה,

אני מרגישה ריקה לגמרי וזה מחרפן אותי

נמאס לי להיות זאת שתמיד שמחה,שחושבים שהיא מושלמת

מעניין מה יקרה אם יום אחד אני היה בדיכאון,

מעניין מי יעודד אותם ומה הם יעשו שמשעמם להם,אולי הם יתחילו לרדת אנשים,מי יודע.

נשבר לי מזה

ואני יודעת שאני טובה ויש לי ביטחון עצמי,הוא נבנה בעיקר בגלל אנשים שהרגישו חופשיים מידי ואמרו בידיוק את מה שהם חשבו אבל ביטחון זה ביטחון

וזה לא משנה מאיפה הוא הגיע.

אני לא ככה בדרך כלל,אני אוהבת לשמח אנשים אבל לפעמיים גם אני רוצה שמישהו ישמח אותי,אבל היי,מסתבר שזה התפקיד שלי אחרי הכול

אז אני יחיה עם זה ואולי אני יבכה בחדר בשקט מידי פעם אבל ההצגה חייבת להימשך,אפילו אם הדברים שעלולים להפריע לה להמשיך הם גדולים,עד הבוקר הם כבר ישכחו ואני יחזור לתפקיד שלי וכולנו נמשיך להישבר בשקט,

אולי זה צריך להיות ככה כי בכל זאת העולם קטן מידי בשביל לשים דגש על כל עצב קטן למרות שאני מאמינה שכולם רוצים לשתף.

אז עד מחר אני כבר לא יזכור למה הרגשתי ככה והכול ימשיך כרגיל