עיניים חומות ניבעו אליי מתוך החשכה. הן בהו בי בציפייה, מודדות כל תנועה, עוקבות אחריי כל תזוזותיי, מחכות בקוצר רוח לנפילתי. העיניים נצצו בכעס, בתשוקה ובפסיכוטיות מסויימת, מנסות להרתיע אותי במבטיהן השטניים. לאחר זמן מה שכלל שישים וחמישה מצמוצים הדדיים הן נעלמו, התפוגגו בחשכה כלא היו, משאירות אותי לבד בכהות חושים משכרת.
צחוק החל להתגלגל בתוכי בעודי מתחילה לראות צורות וצבעים מחרידים מתוך החושך.
"אסור לי להשאיר אותך לבד" נשמע בחלל.
ראשי הסתובב בעודי מתערפלת בצחוק מאושר שהפך אכזרי יותר ויותר עם השניות.
"חיפשתי אותך".
ידיים, נוגעות בי, בכפות ידיי, במרפקיי, בבתי השחי, בגרוני, בלחיי, בעפעפיי, בבטני, במותניי, בירכיי, בברכיי, בשוקיי, בכפות רגליי, בשדיי, בפותי. משאירות אחריהן אש צורבת המכלה את עורי בדממה. אש שאינה מפסיקה עד שהיא שורפת הכל.
במשך זמן מה שהיתי משותקת, כבולה לאש ההורסת, חסרת מודעות לכל דבר מלבד האש השורפת את גופי בייסורים, מכלה אותי עד היסוד. באיזשהו שלב זה הרגיש כי האש חודרת לעורקיי, לורידיי ולנימיי, זורמת בגופי ומשאירה אחריה רק אפר וריקבון המתבטאים בכהות חושים מטריפה, שורפת את תאי גופי, אחד אחרי השני.
חשתי כי האש חדרה אל קיבתי ועולה דרך הושת במהירות.
פתאום הרגשתי בעצם קשה וארוך מתחכך בלשוני, הוא היה חלק ועם זאת לא נעם לי כלל.
הוא חדר עמוק יותר ויותר בגרוני, מתקרב אל האש המתפסת לקראתו במהירות.
ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
