היא אחזה בבטנה הרחבה בחוזקה, מוחצת את שומניה הרבים, מכניסה אותם פנימה, דוחפת יותר ויותר עמוק. מנסה להעלימם, אך יודעת שלעולם לא תצליח.
היא ידעה שתישאר שמנה לנצח.
שובל דם נזל מהחתך הארוך, הוא שרף, מענה אותה בכאב עצום מימדים, היא אהבה את זה.
חיוך התפשט על פניה הגסים בעודה בוחנת את ידיה המגואלות בדם כהה. היא אהבה את צבעו, את ריחו ואז התחושה אותה הוא מעביר בה. היא אהבה את הצמרמורות המייסרות ואת מגע הסכין החדה המועברת על בטנה.
היא אהבה את קול הצחוק המאושר שהדהד בראשה, מורה לה להמשיך.
ככל שהדם המשיך לזרום כך התרוממה רוחה, לבה פעם בקצב מהיר יותר וקול הצחוק שאג בקול רם יותר ויותר.
צחקוק קטן נפלט מפיה כהד קטן לצחוק המהדהד בראשה, צחקוק שהביא לשורת צחקוקים עזים שהתגלגלו לפריצתו של הצחוק הגדול מראשה החוצה.
היא שאגה בצחוק גדול כאחוזת טירוף.
מאושרת, בפעם הראשונה בחייה.
שפתיה התרוממו לחיוך נבזי שחשף את שיניה המחודדות, נדמה כי רצתה לנשוך את עורה, לבלוע אותו.
היא שאגה כמפלצת.
הסכין האחוזה בידה בחוזקה הובלה חזרה לבטנה הבולטת, חותכת בבשר החי שוב ושוב, משאירה אחריה שובלי כאב מענים המוצפים בדם.
משאירה אחריה צלקות שלא ימחקו לעולם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
