בית חרושת לקטעים מטרידים

התעלמתי מהזיעה שנטפה מגופי העירום בהפגנתיות, נואשת להתרכז במטרה.

נעצתי מבטים בבעל קמטי החיוך המופגנים. עיני עקבו אחריו בנחישות עד שנעלם מעבר לפינה החשוכה.

שהיתי במשך שתי שניות, מתרכזת בזעם הטמון בי כלפיי בעל קמטי החיוך, ואז רצתי בכל כוחי לעברו עד שהצלחתי לגעת בכתפו.

הזעם הוחלף בהרגשת עונג מצמררת כתגובה לסיבוב גופו העומד מולי, נצמד אל גופי בחושניות ומחדיר את אצבעותיו אל ישבני בצורה שגרמה לי לזעוק מכאב. הוא שרט את ישבני שוב ושוב, מתענג על כל צרחה, אז הרים את אצבעותיו באיטיות אל עבר פי והכריח אותי ללקק את הדם הטמון בציפורניו החדות. עשיתי זאת בהכנעה.

לאחר מכן הכל התפוגג אל תוך ערפל חשוך.

אותו מרתף חשוך בו אני שוהה שנים, מחכה לבואו של בעל קמטי החיוך פעם אחר פעם. 

אותם קמטי החיוך שמשכו אותי לכאן בפעם הראשונה.

ואותם קמטי החיוךשלעולם לא יבריחו אותי.