ביקורת תתקבל בברכה.
1 . פנים. בית משפחת בורשטיין. חדרה של נעמי.
בוקר.
נעמי בורשטיין, נערה בת 18
וחצי בעלת עיניים חומות בהירות ועייפות ושיער ארוך שמפוזר בחיפוף מסביב לפנייה.
היא לבושה בטרנינג ישן ונעלי ספורט לבנות ובוהקות. נעמי יושבת על המיטה בעודה
שורכת את נעליה בעוד הגורה החדשה שקנתה המשפחה מיללת ללא רחמים בחדר הסמוך. היא
קמה מהמיטה, מביטה לשנייה בחלון בעוד השמש החמה מסנוורת את פניה ואחר כך עוברת
במהירות ללוח השנה שתלוי על לוח השעם שלה שבשולחן, היא מסמנת איקס על עוד יום
שעובר ואחר כך מביטה בצו הגיוס שלה שתאריכו ה-6 לינואר. היא פולטת אנחה לנוכח משהו
שנפל בדרך הסמוך וממהרת לשחרר את הגורה מהסבך שיצרה.
2 . חוץ. רחוב פנימי שלידו יש פארק משחקים ריק.
בוקר.
נעמי מטיילת עם הגורה ברגל עם אוזניות בעוד הגורה
המופרעת ממשיכה לקשור אותה בעודה מסתובבת סביב רגליה במהירות. הגורה נושכת את הרצועה.
לא מקשיבה להוראות וקופצת על נעמי חסרת האונים. (סצנה זו תצולם מצד שמאל על מנת
להראות את הפארק ברקע, פארק שיהיה חלק גדול מהסצנה הבאה)
3 . חוץ. פארק משחקים ריק. בוקר.
זהבה כהן, אישה מבוגרת
בת 75 בעלת שיער לבן ואצילי ושמלה מחויטת וינטג' ונעלים אורתופדיות יושבת על ספסל
מוצל מול הפארק. היא מניחה באיטיות צלחת פלסטיק ישנה מלאה חלב לרגליה ומניחה לחתול
שמן ומלוכלך להתקרב ולשתות ממנה. זהבה מביטה בו מרוצה ומוציאה את התרמוס שלה ושותה
באיטיות קפה שחור, בעודה עושה את זה מתקרבת במהירות הגורה המופרעת של נעמי ומתנפלת
את החתול השמן שבורח לנפשו. הגורה מפסיקה להתמקד בחתול ונעמדת מול זהבה האנטיפטית
ומתחילה לנבוח במרץ. נעמי רצה במהירות לספסל נבוכה, היא קושרת את הגורה ומנסה
לגרור אותה מהאזור אך הגורה עקשנית ונאבקת להישאר.
זהבה
בת כמה היא?
נעמי (מעט בבלבול)
הכלבה?
זהבה מהנהנת.
נעמי
היא בת שלושה חודשים
זהבה
היא גורה יפה. מאוד יפה. פעם הייתה לשכנה שלי
גורה כזאת, לברדור. היא קראה לה עופרה.
בהתחלה היא הייתה קטנה ושעירה, היה לה שיער מבריק ונעים, כמו שמיכת פליז נעים;
ואחר כך, אחר כך הכלבה הזדקנה וכול השערות שלה נעלמו, היא השמינה ונהייתה איטית
ומגושמת. בסוף, הרדימו אותה.
נעמי מסתכלת סביב במבוכה. הכלבה עומדת בשקט
לצידה.
זהבה
אני מצטערת יקירה, זה סיפור דיי עצוב האמת. כנראה
שלא הייתי צריכה להגיד אותו בקול רם.
נעמי
אממ.. זה בסדר. האמת היא שהיא בכלל לא שלי הכלבה,
היא של אחותי הקטנה, קנו לה אותה ליום הולדת—היא קראה לה קופיקו. מי בכלל קורא
לגורת כלבים שלך על דמות קוף טלוויזיונית? ואם כבר- מי נותן לילדה בת 9 גורת כלבים
שהיא בכלל לא יודעת לטפל בה.
זהבה
את
התשובות לשאלות שלך איני יודעת אך יש לי שאלה משלי, את לא לומדת יקירה?
נעמי
סיימתי את התיכון בקיץ. עכשיו אני פשוט מחכה
לגיוס. קוראים לי נעמי דרך אגב. (היא מושיטה את ידה ולוחצת את ידי זהבה)
זהבה
זהבה. (זהבה מחווה בידה לעבר הספסל. נעמי מתיישבת,
הכלבה זזה בפראות).
זהבה
הילדים שלי התגייסו- אחד לצנחנים, השני לגולני
והבת הייתה אוי שכחתי. לאן את מתגייסת?
נעמי
אני לא יודעת כרגע. הם עדיין לא סימסו לי את
התפקיד שאליו שיבצו אותי.
זהבה (המומה)
סימסו לך? אז את אומרת שאת בכלל לא יודעת היכן
תשרתי? אוי זה פשוט מעצבן.
נעמי (כועסת)
תספרי לי על זה. אני מרגישה שאני פשוט חייה בHOLD
אני
לא יודעת מה יקרה בהמשך אז אני פשוט מחכה והקטע הוא שתמיד שנאתי לחכות- - בתחנות
אוטובוס, לרכבת, לסיום השיעור. אני אוהבת לדעת מול מה אני מתייצבת בשביל להכין את
עצמי.
זהבה (בנחת)
את יודעת יקירה, כולם אוהבים לדעת מול מה הם
מתייצבים אבל; הלקח הכי חשוב שלמדתי מהחיים האלו זה שאתה אף פעם לא מוכן מספיק
אליהם. תמיד יהיו לך הפתעות. אפילו עכשיו אני מופתעת שאני קמה כול בוקר מחדש. (הכלבה
מתיישבת בשקט)
נעמי
מה, את באמת מפחדת שלא תקומי מחר?
זהבה
מפחדת לא, אבל יש ספק. פסימיות שכזו שטבועה בי
אבל את- - את עוד צעירה. את צריכה את דלק האופטימיות בשביל להמשיך קדימה.
נעמי
אולי גם הפסימיות טבועה בי
זהבה
מה קרה בחייך שגרם לך להיות פסימית ? מלבד גורה
שקוראים לה קופיקו ואחות שלא מטפלת בה
נעמי
לא משנה. במילא הכול יראה טיפשי בהשוואה לספק
הגדול שלך.
זהבה
חס וחלילה יקירה, בכנות הייתי רוצה לשמוע מדוע
נערה יפה שכמותך כעוסה
נעמי מסתכלת סביב בשביל להיות בטוחה שהפארק ריק
נעמי
אני מפחדת כול הזמן
זהבה
מפחדת? ממה
נעמי
מכול דבר. אני מפחדת שהכלבה תהרוס דברים בבית.
אני מפחדת לצאת לעבוד. אני מפחדת להתגייס. אני מפחדת לעזוב את הבית ולהתחיל את
החיים שלי ואני אפילו מפחדת לאהוב, זאת אומרת, להיות במערכת יחסים.
שקט.
נעמי
אני מצטערת. אני לא יודעת למה אמרתי את כול
הדברים האלו עכשיו.
זהבה
יש לך ממה לפחד. זה מפחיד שלא תשימי לב ולפתע
הגורה תהרוס את הבית. זה מפחיד ללכת לעבוד ולהתמודד עם כול כך הרבה דברים חדשים בו
זמנית. זה מפחיד להתגייס ולהיכנס למסגרת חדשה שלפעמים גם לא תתחשב בך, זה עוד יותר
מפחיד לחיות באופן עצמאי והדבר המפחיד ביותר הוא כמובן אהבה- זה אכן מפחיד לאהוב
מישהו באופן כל כך חזק ולא שפוי שלפעמים זה מרגיש כאילו את ברכבת הרים. אני יודעת
שבטח ציפית שאגיד לך שאין לך ממה לפחד אבל זה לא נכון. החיים האלו הם אכן מפחידים
באיזשהו אופן; השאלה היא לאיזה כיוון את לוקחת את הפחד הזה, לכיוון המשתק או
הכיוון המתמודד?
נעמי
איך אפשר בכלל לבחור את הכיוון שאליו את לוקחת את
הפחד? בעיניי אי אפשר לשלוט בכלל בפחד.
זהבה
זה הפחד שמדבר מגרונך כרגע.
נעמי
מאיפה את יודעת?
זהבה
כאשר עוד הייתי במרוקו, לפני שעליתי לישראל הייתי
נוהגת ללכת ברחוב כול יום על מנת לעשות סידורים לאימא שלי מה שנקרא. כול דבר
שהייתה צריכה הייתה אומרת לי. וכול יום לפני שהייתי צריכה ללכת הייתי מבקשת מאחד
מאחיי שילוו אותי מתוך פחד, באותה תקופה הערביים היו יכולים פשוט להצביע עלייך
ולהגיד שאמרתי דבר רע על מוחמד, דבר שהיה שיקרי לחלוטין ואז, אף אחד לא יכול להציל
אותך. כול יום שאחיי סירבו לי והייתי יוצאת לעשות את סידוריי הייתי מסתכלת מאחורי
כתפי, מסביב באימה. כול הבטן שלי הייתה מתכווצת לנוכח כול צליל קטן. יום אחד כבר
לא יכולתי יותר וסיפרתי לאמי שאני מפחדת לצאת מהבית. את יודעת מה היא אמרה לי?
זהבה (בערבית)
אם לא תצאי ותתמודדי לא תחיי.
זהבה (בעברית)
היא אמרה לי שאם לא אצא ואתמודד לא אחיה. אחר כך
יצאתי ומאז לא פחדתי יותר מלחיות.
נעמי
פעם חשבתי שאני היחידה שפוחדת, עכשיו אני מרגישה
דיי טיפשית לחשוב ככה.
זהבה קמה.
נעמי (בפאניקה)
את הולכת? (הכלבה מתעוררת משינה עמוקה ומתחילה
לקפוץ על נעמי)
זהבה מהנהנת.
זהבה
יש לי חוג יוגה במועדון הגמלאים
נעמי
אני אראה אותך שוב?
זהבה
אני מקווה שלא. אני מקווה שיהיו לך דברים הרבה
יותר טובים מלדבר עם זקנה בפארק בתשע בבוקר.
נעמי לוקחת את הכלבה שנהפכה לרגועה פתאום וביחד
הן הולכות רגועות לעבר ביתן.
סוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קולטר