רגע, מה?

איכס, איזה הרגשה נוראית.

חחחחח אני מרגישה כמו איזה אימו ששונאת את החיים.

פורים וזה, התחפשתי לחברה שלי, שהיא פעילת שמאל, ואנשים זיהו! זה היה ממש אדיר.

כבוד ועוצמה:P

שוב זה קורה.

רעיון.

כמו סרטן, זה מתפשט ולא עוזב. אתה חושב משהו ומדחיק אותו, ואז זה חוזר פי 8.

זה רעיון דבילי, דפוק, שכבר עברתי אותו. כמו סרטן שהיה בנסיגה ועכשיו חוזר.

אני לבד.

אני אפילו לא מדברת על בן זוג. על זה כבר עברתי ואני יודעת שכשזה יבוא, זה פשוט יבוא.

אני מדברת על חברים. איך תמיד יוצא שאני מוצאת את עצמי לבד גם כשאני לא רוצה.זה לא שאין לי חברים, להפך. אבל זו עובדה.

"לכי חפשי את החברים שלך".

גם כן. אני שונאת להיות במצב הזה. והוא ממש לא חדש, אני זוכרת את עצמי עוד ביסודי הולכת לבד ומסתכלת על כולם משחקים. רואה ולא נראית. אבל רק בשנים האחרונות זה התחיל להציק לי.ואני עייפה. ואין לי כוח לזה.

רעיון.מצב רוח ברצפה. פשוט נפלא:)

פורים שמחP: