חוץ מהבעיה הברורה, ששימוש בפלסמידים כנשאי שיבוט וכל החומר הזה למבחן מחר לא יושב לי טוב בראש.
האמת היא שאני לא יכולה לכתוב את הבעיה. היא קבורה עמוק מידי וזה לא המקום פה. קצת מוציא את הפואנטה מכל הפוסט הזה.
אז נניח שאין בעיה כרגע. אני לא צריכה לשקר לעצמי הרבה כדי שהשקר הזה יהפוך להיות האמת.
האמת היא, שהאמת המרה והעצובה והקשה היא הגורם לבעיה. והפתרון לבעיה הוא פתרון פשוט ביותר. בתיאוריה.
אני אפסיק לדבר על הבעיה בפסקה הקרובה. בפסקה הקרובה אני אדבר על...pcr.
pcr- תגובת השרשרת של הפולימראז. איזה שם דפוק. בכל אופן, זה די פשוט.נניח ויש לכם דובי. ואתם רוצים שיהיה לכם עוד מלא דובים שנראים אותו דבר ולמעשה הם שיבוט של הדובי הראשון. ונניח שיש לכם את כל חומרי הגלם להכנת דובי- מילוי, חוט, בד פרווה, מה שצריך- אבל אתם צריכים תבנית כדי שהדובים החדשים שלכם יהיו בול אותו דבר כמו הדובי הראשון. אז זה די פשוט. אתם לוקחים את הדובי וחותכים אותו לשניים, באמצע. ואז אתם הולכים לתופרת מקצועית והיא לוקחת את שני החצאים של הדובי שלכם ומשלימה לכל חצי של דובי את החצי השני, בתמורה לסנדוויץ חומוס עם פסטרמה (שום דבר לא בחינם!) כלומר, יש לכם שני דובים עכשיו, לכל אחד מהם יש חצי שהוא חצי של הדובי המקורי, ועוד חצי שהתופרת תפרה. אוקיי? אבל אתם לא מסתפקים רק בשני דובים. אז אתם לוקחים את שני הדובים שיש לכם וחותכים אותם באמצע שוב. ואתם שוב הולכים לתופרת שתופרת לכל חצי של דובי חצי חדש שהוא העתק מראה מדויק של החצי הקיים. כלומר, יש לכם 4 דובים עכשיו. אבל אתם לא מסתפקים בארבעה דובים. אתם חותכים אותם באמצע שוב והולכים לתופרת ועכשיו יש לכם 8 דובים. וכך הלאה וכל הלאה, ובסוף יהיו לכם מיליון של דובים, לפי הנוסחה הבאה, משמאל לימין:
מספר הפעמים שחתכתם את הדובים (מספר מחזורים)^2 * מספר הדובים המקוריים (1 במקרה שלנו)
אם יש לי דובי אחד ונגיד וחתכתי שלושים פעמים אז בחישוב פשוט, יש לי 1,073,741,824 דובים עכשיו. יש!
קחו את הדובי שלכם, ועכשיו תחליפו אותו במולקולת DNA. אני יודעת, זה פאקינג מבאס.
נניח ואתם רוצים שיהיה לכם מלא מולקולות DNA כאלה, או יותר נכון, גן מסוים מה-DNA (הדנ"א שלנו מקודד לגנים שונים שאחר כך מתבטאים אצלנו בגוף ויוצרים..אותנו, בעצם.). אז יש לכם את הגן הזה שאתם רוצים שיהיה לכם מלא ממנו. זה יכול להיות למטרת מחקר, לאבחון רפואי, זיהוי פלילי ומה לא. דנ"א זה חומר אדיר.
אז זה בדיוק אותו דבר, רק שבמקום חוטים ופרווה ומילוי אתם צריכים את אבני הבניין של ה-דנ"א (נוקלאוטידים), במקום התופרת המקצועים יש לכם אנזים, ובמקום הסנדוויץ פסטרמה יש לכם פריימרים, תחלים, שדרושים לאנזים כדי להתחיל לעבוד.
אז איך זה עובד?
כידוע, מולקולת דנ"א בנוייה משני גדילים, שיוצרים את המבנה היפייפה והידוע הזה. את שני הגדילים אפשר להפריד, ממש כמו לחתוך דובי לשתיים. זה די פשוט, צריך לחמם אותם לטמפ' של 95 מעלות והם נפרדים. קצת קשה להסביר את מה שהולך לקרות הלאה בלי לדעת קצת יותר על מולקולת הדנ"א, אבל לא נורא. מה שקורה הלאה, הוא שיש לנו את התחלים, שהם המקבילים של הסנדוויץ. תחשבו ששני הגדילים לפני החימום מחוברים בסקוצ'. אחרי החימום הסקוצ' נפרד אבל הם עדיין יכולים להתחבר, כן? אז התחלים האלה הם בעצם סקוצ' קטן, שמתאים בדיוק להתחלה של הגדיל, והם חייבים להתחבר כדי שהאנזים שלנו יעשה בדיוק מה שהתופרת עשתה- ייצר גדיל חדש על פי הגדיל המקורי, שכמובן בנוי מנוקלאוטידים. אז בעצם יש לנו 2 מולקולות דנ"א זהות, או יותר נכון, רק החלק של הדנ"א שאנחנו רוצים להגביר (כלומר, שיהיה לנו מלא ממנו). מה שצריך לעשות עכשיו זה לחמם שוב ושוב ושיהיו 4 מולקולות דנא, ואז שמונה, וכו וכו. כמובן שזה הסבר על רגל אחת ויש עוד כמה דברים שצריך לעשות באמצע, כמו להוריד ולהעלות את הטמפרטורה בשלבים שונים של התהליך, אבל זה העקרון.
אתם מוזמנים לראות את הסרטון המצוין הזה שמסביר ממש טוב את תהליך ה- PCR, אפילו עם תרגום בעברית:
אם הגעתם עד לפה בלי להתייאש, כל הכבוד. לא בטוח שאני הייתי מצליחה. מוזמנים לשאול שאלות אם לא הבנתם, זה ממש יעזור לי להתכונן למבחן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
