רגע, מה?

אף אחד לא יודע מה יהיה עוד חמש שנים. אפילו לא חמש שנים, צריך לעבור את 2012 בשלום...

אבל לדמיין זה אפשרי.

תהיה לנו מכונה כזו, שתהפוך כל מוצר לחומר הגלם שיצר אותו..בערך

אז נגיד משוקו יהיה פרה, פולי קקאו, קנה סוכר ועוד כמה כאלה.

אז תהיה לנו חווה ושדות של קנה סוכר וחיטה (כי יש קמח כמעט בכל דבר)

או...שנחייה באיזו דירה, ונשמע המון מוזיקה. אני אתפרנס ממוזיקה והוא יחיה את העתיד שכבר תיכנן לעצמו.

אלא אם כן...

יגלו שאפשר לחיות על כוכב לכת אחר. אז כן, יהיה קשה, אבל נגיע לשם בסוף ונחיה שם.

או ששום דבר לא ישתנה, ומעמד הביינים עדיין יהיה בתהליך קריסה, עדיין ידברו על ההתחממות הגלובלית, נתניהו  עדיין יהיה ראש ממשלה, עדיין יהיו פליטים מסודן בגן לוינסקי, עדיין מערכת החינוך תיכשל ואלפי תלמידים שיכלו להצליח בתנאים שונים לא יצליחו.

ואני?

יהיה באיזה עבודה כדי לסיים את החודש, ולפחות יהיה לי בית נחמד כי אמא דאגה לי ממזמן.פעם בכמה שנים טובות ניסע לחו"ל, אבל נרגיש שחסר משהו. שהכל בעצם יקר מידי, ולמה צריך לשלם 1000 שקל כל שנה לבית ספר למרות חוק חינוך חובה? משהו פה מסריח, לא מסתדר.

וככה זה יהיה, כנראה קצת יותר מחניק- כי בכל זאת, כמה אוויר יכול להיות נקי אחרי עשרות שנים של הזנחה?

(הפוסט הזה לא הולך כמו שתיכננתי. נו טוב.)

ככה זה יהיה? כי לא בא לי. אני רוצה לחיות בעולם טוב יותר. (אני מדמיינת את דן בראש שלי עכשיו, הוא בטח יחשוב שאני חולמת על אוטופיה. ואולי אני כן, אבל אז מה? מותר לי.)

אני רוצה לחיות בעולם שיש בו קידמה וטכנולוגיה אבל יש בו אוויר וקרחונים ופחות תיאוריות של אפוקליפסה. אני רוצה לדעת שבעתיד אני אוכל לעשות כ-ל מה שאני רוצה. שאני אוכל להיות מה שארצה, אפילו חשמלאית, ולדעת שגם אם אני אהיה חשמלאית אני אגמור את החודש, אחיה ברמה סבירה ואוכל לפנק את עצמי פעם בכמה זמן. זה לא העולם שלנו עכשיו.

אני צריכה לעבור מבחן במתמטיקה ביום ראשון. מחשבות על העתיד...על כמה שאני מאוהבת, על מה שמחכה לי, על כל המקומות שלא הייתי, על כל הדברים שלא עשיתי. על כל מה שיש, וכמה היקום הזה אדיר, וגדול...ומושלם. וגם אם החיים לא פיירים, תמיד יש סיבה לחיות.

ופתאום, מבחן במתמטיקה נראה כמו הדבר הכי שטותי שיש בעולם.

אני והחבר הולך ממש ממש טוב, אני מרגישה כל כך ברת מזל שיש לי אותו. הוא גורם לי להרגיש אהובה, רצויה, נשית.ואני אוהבת אותו כל כך. וכמה שאני מזכירה לו, הוא תמיד אומר לי שהוא אוהב אותי יותר.

מאוהבת, כבר אמרתי?

יום טוב שיהיה, ושנה טובה ומדהימה.

יאללה, ל- 2012!

ירדן.

כל כך הרבה השתנה בשלושה שבועות האחרונים.

זה התחיל מזה שחברות שלי ואני החלטנו להתקרב יותר

וקראתי ספר שחברה שלי הביאה על איך להיות מאושרת יותר וזה ממש עזר. הציף אותי במלא אופטימיות.

מהרגע הראשון שראיתי אותו, ידעתי שיהיה משהו.לא הייתי בטוחה מה. לא ידעתי אם סתם נדבר ושום דבר לא ייצא מזה, לא ידעתי אם הוא יהיה ידיד אפלטוני (שיש לי בשפע) ואולי, רק אולי, זה יהיה משהו יותר מזה.

היינו בטיול ביחד מהנוע"ל, אני והוא ושאר הבוגרת של הקן, והיינו היחידים מהקבוצה, ושום דבר לא קרה. בכלל, לא חושבת שרציתי שיקרה משהו.

אין לי כוח לספר את הכל><"

בקיצור,

אנחנו ביחד שלושה שבועות כבר. והוא..די מושלם. מושלם עד כמה שבן אדם יכול להיות

אני אוהבת אותו, כל כך.הוא אמר:"כל עוד אני רואה אותך, זה כבר לא משנה לי אם זה 5 דקות או כל הלילה" וזה הדדי. וכל כך נכון.

האמת שהפתעתי את עצמי. לא חשבתי שאני אהיה מסוגלת להיות ככה עם מישהו, אבל אני יכולה ועוד איך ואני באמת מאושרת עכשיו.

אז מה?

1. חבר

2. שתי חברות מהממות ומדהימות

3.משפחה תומכת ואוהבת

לא הכל מושלם, כן? כי הציונים שלי קצת ירדו, אמא מתלוננת שאני לא עוזרת בבית ואני מתגעגעת לאבא.אין יום שאני לא חושבת עליו, מה הוא היה אומר. מה הוא היה אומר על החבר, על הלימודים, על זה שאני נוסעת באופנייים לבית ספר, על הכל...אבל יש לי תחושה כזו, שהוא בטח ממש גאה.

בכללי, עכשיו טוב:)

שבת שלום^^

"אני אוהב אותך"

"אני אוהבת אותך גם..כל כך."