כבר שבוע שאני פוחד ללכת
וצובע את הבוקר בשחור
מבוהל מידי, פותח את הדלת
ואני מת מקור
כבר שכחתי שכחתי מה זה להביט קדימה
ושקעתי בחולות שמאחור
כשכולם רצים, מתים כבר להגיע
אני עומד בתור
נו, זה אמור להיות יום שמח!
יומולדת לדקלו♥♥♥
כל כך נהנתי.
הם ניסו לגרום לי לחייך, וממש הצליח להן^^
איך אני שמחה שיש לי אותן.
אז עכשיו, תקרא ותפנים טוב טוב:
תפסיק להזכיר את התקופה שלנו ביחד. די עם ההערות האינפנטיליות על מה עשינו ומה לא עשינו ומה היינו צריכים לעשות. תאמין לי, אני זוכרת טוב מאוד.
אנחנו כבר לא ביחד, וכוסעמק שנינו ממשיכים לעשות את כל הטעויות האפשריות.
לתת לך לשבת עליי במשך רבע שעה הייתה טעות שלי, וזה לא יקרה יותר.
אתה פוגע בי. ואני יכולה להתערב על כל מה שחשוב לי שאתה מכאיב לעצמך באותה מידה, ואפילו יותר. אז די.
אני לא יודעת מה הולך איתך. אני לא יודעת אם המשכת הלאה, או שהמחשבות על "מה היה אם" באות אליך שנייה לפני שאתה נרדם, או סתם באמצע היום, או כשאתה עם המשפחה, או לא יודעת מה. אני גם יודעת, שאתה לא הולך להגיד לי.
אבל לשים את voices? דן, באמת. זה עינוי. לשנינו. ולא משנה כמה זמן יעבור, זה יהיה עינוי גם בעוד שנתיים.
טעות שלי שלא הלכתי באותה שנייה.
אבל לא הלכתי, והמשכת. והמשכתי. מענה את עצמך וגם אותי.
ואני ואתה יודעים בדיוק את הסיבה שאיכשהו שנינו הגענו לנקות את החדר הזה לבד, שנינו יודעים את הסיבה למה לא הלכתי ולמה שמת את כל השירים שלנו.
מקווים, שזה לא נגמר. נהנים מתשומת הלב שנעלמה פתאום. נהנים מהעובדה שהנה, אנחנו שוב מדברים ואפילו נחמד.
צוחקים על הסיטואציה.
ואולי אני יוצאת מטומטמת. אולי אתה בכלל לא חושב עליי וסתם עם אלמוג והראש שלך בעניינים אחרים לגמרי, ואולי זאת רק אני. אולי אני לא יכולה לדרוש ממך כלום, כי אתה פגוע- ובמקרה הזה אני פשוט אתרחק. באמת.
אני לא כועסת. ואתה יודע שתמיד יהיה לך אצלי מקום בלב (ואולי אתה מנצל את זה. כמו שאמרתי, אין לי שמץ מה הולך איתך). אבל יום שלישי..לא היה כיף.
ירדן.
נ.ב- הטרנינג שלך אצלי עדיין. להביא לך אותו לפעולה?
(להמשיך הלאה. איך אומרים? עד העונג הבא.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
