מפה והלאה

אני בחורה דיי קנאית. אבל מצד שני גם מאוד שקטה לגבי זה. זה ממש שנוי במחלוקת אבל אני חושבת שזה טוב. 

אני לא צריכה להגיד לו לא לגעת באחרות כי מן הסתם אני סומכת עליו.. והוא? לא אדם שצריך לפקפק בו כמו אנשים אחרים. העניין הוא שהוא האדם האחרון שאני בכלל אצטרך אי פעם להטיל בו ספק. אני יודעת שהוא אומר לי כל דבר, אבל המגננות האלה.. (תשתקי מייקל המגננות האלה נוצרו כדי להגן עלייך בסופו של דבר, תודי על זה). 

עם כבר מדברים, היה איזה עניין לפני משהו כמו שבוע. דיברתי עם חברה על היחסים ביננו(ביני לבין החבר) והיא התייחסה בצורה מגעילה ביותר לידיעה שאני מנהלת מערכת יחסים רומנטית גם במיטה. ואני אומרת לעצמי... היא חברה טובה לא? איך יכול להיות שהיא יודעת שאני פעילה מינית לא מאתמול והעניין הזה עדיין צריך עיכול מבחינתה? אני כעסתי ואני גם צעקתי (לצערה הייתי במצב רוח דיי זוועתי באותו בוקר וכעסתי כמו שלא כעסתי בסביבות החצי שנה...והיא יודעת איך אני כועסת). ואז נאמרו הדברים הבאים:
 

"מייקל תרגעי כבר, אני פשוט צריכה זמן לעכל!"
"איזה זמן לעכל, מה את נורמלית? הייתה לך שנה וחצי לעכל שאני פעילה מינית, איפה היית כל הזמן הזה?"
"תגידי את פשוט לא מבינה? אני מנסה לשמור עלייך."

"ממה? כבר עשיתי איתו את זה ואני אמשיך לעשות איתו את זה כי זה כבר הפסיק לשנות בערך מהפעם הראשונה, אז דיי!"

"אני מנסה לשמור עלייך..."
"איך בידיוק?"

"אני לא רוצה שתפגעי כמו עם....."
"למה את מזכירה אותו בכלל? איך הוא קשור לכל הסיפור?" את יותר מכולם צריכה לדעת שפיתחתי מגננות וזה גרם לכל צעד שלי להיות שקול ואת ממשיכה לדאוג?

"מייקל אני רוצה רק.."
"מה את רוצה ממני?! מה?! החבר שלי זה לא בורייס !!" 
שתיקה. היא לא יודעת מה לענות לי על זה...

אז בתור התחלה, החבר שלי הוא באמת לא בוריס. הוא לא אחד שידפוק ויזרוק. דבר נוסף, הוא גם מכיר את כל הסיפור ושום דבר לא מוסתר ממנו. ושוב, הוא אדם שונה לגמרי. הוא סיפור אחר לגמרי. איך לגרום לאנשים להבין? אנשים לא יוכלו.... אנשים יכולים להגיד עד מחר שהם מבינים או שהם חושבים שזה בגלל שאני "עדיין קטנה" ואני אסביר לכם משהו קטן. אני ממש לא קטנה. דיי עם זה. יש לי תפיסה יחסית בוגרת כלפי סקס ואני יודעת את זה לא כי אני מגלה את העולם אלא כי ראיתי דברים וגיליתי דברים (לא מיניים, חרמנים) שלא מתאימים לכל ילד. לראות דברים שאנשים רואים בבית, לצעריינו, אבל גם לעבור את זה ביחד עם ההורים, להתבגר ביחד איתם. התפיסה שלי כלפי הרבה דברים היא דיי בוגרת באופן כללי. תקראו לזה "מבינה עניין",פשוט לא רוצה שתקראו לזה קטנה. הדבר הכי בולט אצלי לדוגמא הוא שיש לי מודעות עצמית גבוהה למדי, מה שהופך את זה לקל לשנות דברים בעצמי שאני לא אוהבת. יש כמה אנשים שצריכים לקבל את הסטירה כדי להשתנות ויש אנשים שסתם מגיעה להם סתירה. 

כי שבוודאי אדם שיעקוב אחרי אחרי הבלוג הזה ישים לב, אני הרבה פעמים מנתחת את ההתנהגות של עצמי.

וסיפור אחר לגמרי.  סליחות. אני לא אדם שנוטר טינה, בכלל. יש אנשים שאני זוכרת להם דברים, אבל הבנתי שתמיד צריך להתקדם. אבל לילדה אחת אני לא אשכח בחיים. כיתה ח', כיתה של צוציקים. שטויות של ילדים קטנים ובכל זאת כאלה עצבים. הייתי דלוקה על איזה ילד בשיכבה. דיברתי עליו כל הזמן והכול. הייתי מדברת איתו רק באינטרנט בעיקר (לא מתגאה בזה) וממש התביישתי ממנו. היא החליטה מסיבה שלא ברורה לי או לא זכורה לי כרגע לדבר איתו גם ופתאום גם להפגש. פתאום היא דלוקה עליו, פתאום היא מאוהבת בו. במבט לאחור אני חושבת.. לגיטימי! חברה מתאהבת שמישהו שחברה שלה דלוקה עליו. השאלה עכשיו איך היא פועלת עם זה? או פה, במונחים של כיתה ח' היא יצאה (תצטרכו לקבל את זה) הזונה הכי גדולה בעולם. וגם במונחים של היום עם חושבים על זה ממש. היא לא רק נדלקה עליו. היא התחילה לדבר איתו יותר, היא התחילה להתחבר איתו.. ובסוף היא התחילה גם לפתות אותו ולשלוח לו לבבות.. בתור חברה, ותגידו לי אתם, היא לא אמורה פשוט לא לדבר איתו? אם היא לא קשורה אליו שגם לא תקשור את עצמה מהפחד שזה בידיוק יקרה. אבל הדבר שהכי הטריף אותי אז. איך את מעזה בכלל לבוא אליי בשאלה כזאת "תגידי זה בסדר שאני אצא עם בני?" לא. זה לא בסדר, מתוקה שלי. וכרגע.. באלי פשוט לבעוט בך. את לא מתביישת בעצמך? את החברה הכי טובה שלי, את מכולם צריכה לדעת....... 

תתפלאו, אני כן מדברת עם הילדה הזאת. אני נותנת לה עצות בתחומים שהיא פעם חשבה שהיא מבינה בהם יותר ממני. אבל אני עדיין, ברמת התת מודע, לא מצליחה להתקרב אליה ומזל. אני לא צריכה חברות כאלה. יאללה מתוקה אני עברתי אותך מזמן, את תמשיכי לבגוד בחבר שלך, שהוא  כבר האקס שלך.. את לא מצאת חבר, אני אומרת לך מצאת סמרטוט וזה מתאים לך. תתקדמי תתקדמי. 

ובכל זאת הדבר הכי חשוב שהגיעה אליי הבוקר, קשור בקנאה. קשה לי עם זה שאני יודעת שלחבר היו סיפורים קודמים אבל במיוחד עם סיפור אחד אני לא מצליחה להתמודד. הסיפור עצמו לא חשוב, גם לו יש אכזבות בחיים. אם הבנתי נכון הוא היה באון-אוף לא נוח כזה ובסוף כל זה התפוצץ איכשהו ואז אני הגעתי ודבר פשוט הגיעו למקומות אחרים. מה שיהיה לו חדש לגלות סביר להניח שאת הילדה הזאת לא סבלתי מההתחלה(עוד לפני שהיינו יחד). מהאנשים האלה שעוברים ודופקים מבטים, אולי זה הפרצוף שלה. פעם אחת בהפסקת סיגריה אחרת יצא לי לבקש ממנה סיגריה.. כשאני חושבת על זה עכשיו זה מה זה מצחיק. החברות המטומטמות שלה יושבות מסביב לשולחן, אני מגיעה לשם (החברה החדשה של הילד שהיא הייתה דלוקה עליו)ולוקחת את התיק שלה. פלא שהם התקשרו אלי לבדוק שהתיק הגיעה אליה?

אני שואלת את עצמי בזה הרגע עם המבטים האלה, בזמן שדיברנו, נבעו מזה שאנחנו ביחד. טוב אולי אני בחיים לא אבין אותה והיא לא אותי כי בכל זאת זה מצב לא נוח ואני הייתי כבר במקום שלה .. 

הבנתי הבוקר דבר נורא פשוט. היא הייתה שם קודם וזה בסדר. אני חושבת שהגעתי כבר לשלב שזה אשכרה לא חשוב. רציתי לקרוא שיחה שלהם, לא היה לן אכפת הוא רק אמר שזה על אחריותי. התחלתי, קראתי כמה משפטים וזה הספיק לי כדי להבין שהקשר שלהם הוא לא מה שהוא ניסה למכור לי שהוא. הם ידידים לכל דבר, יש להם קשר דיי קרוב. הם מדברים דיי הרבה. וזה בסדר... איכשהו זה פשוט התפתח לנושא טאבו כזה ולא באמת יצא לנו לדבר על זה, לו לא באמת יצא להסביר לי... בהתחלה זה היה מוזר לי ועכשיו אני מבינה ש.. זה בסדר. גם לי יש ידידים, אז מה? הוא סומך עליי אז למה שאני לא אסמוך עליו? ועם היא הטיפוס שהוא אוהב (מה קיבינימט זה אומר עליי?) שיהיה לו לבריאות, רק בתנאי שאם היא מנסה לנשק לי אותו הוא מתרחק.. אה ואני מקווה שאם דבר כזה קורה אני אוכל לבעוט לה בפנים. תודה. (לא שאני אשאל... )

אז באופן כללי בוקר שקט נפשית והרבה חרישה להסטוריה בדרך, בהצלחה לי!