אני לא מאמינה, אני פשוט לא מאמינה שבטחתי בך, את אולי הבנאדם שהיה הכי קרוב אליי, אף פעם לא ננתי למישהו להתקרב אליי ככה ואת ידעת את זה ובכל זאת את עשית את מה שעשית.
פגעת בי כל כך אז ישר באתי הבייתה והתחלתי לבכות כמו פתאטית וכדי להרגע לקחתי כדורים, אני לא יודעת כמה בדיוק אבל זה לא היה הרבה.
זה לא עזר אז חתכתי למרות שלא רציתי והבטחתי לעצמי שאני יפסיק אבל זה היה חזק ממני פשוט ההייתי כל כך פגועה ואין כמו קצת הרס עצמי בשביל לשכוח מהכאב המזדיין הזה.
פאק ילדה אני שונאת אותך, כל התמיכה הזאת שנתתי לך וכל הצביעות שלך שאת מחזירה לי נמאסת פשוט נמאסת.
התחושה כרגע היא כמו מעין בגידה כזאת אבל לא יודעת זה מרגיש נורא מצד אחד ומצד שני הכאב פשוט נעלם כי כבר הספקתי לוותר עלייך ועל הכל והחלטתי שנמאס לי לנסות לעודד אותך טלהיות שם בשבילך כי לא באמת אכפת לך ממני והוכחת לי את זה טוב מאוד.
"אוף כל כך קשה לי רק לחשוב על זה שאולי אני יהיה פה בלעדיו"
"אני רוצה שתדעי שאני תמיד פה בשבילך"
"זה לא עוזר לי"