11:15 זו שעה הזויה לעדכן בה את הבלוג, בד"כ בשעה זו אני באמצע יום עבודה, או לחלופין ישנה עד הצהריים כי זה סוף שבוע. אבל הנה אני, ביום שלישי ב11 בבוקר מעדכנת. החלטתי לקחת יום חופש היום כדי להתקדם בתיק עבודות שלי, וגם כדי לנוח קצת. 

אתמול לחבר היה יום רע וביקש שאני אבוא אחריי שיסיים לעבוד. אז באתי. תמיד כשהוא מבואס (מה שקורה לעיתים נדירות, ובכל זאת) אני לא יודעת איך להוציא אותו מזה. כל מה שאני אומרת תמיד גורר אחריו תגובות כמו "אם זה מה שיש לך לומר עדיף שלא תאמרי כלום" או "אני לא רוצה לדבר עכשיו" וכו'. אז אני תמיד מנסה, והוא משתיק אותי, אני מתבאסת ואז יוצא שהוא נשאר מבואס, ואני מתבאסת כי אני לא יודעת איך לעזור. 

אז אתמול דיברנו על זה. ומשם - דיברנו על הכל. על כל מה שמפריע לנו. ישב עליי הרבה , מסתבר, אלו לא דברים שאני חושבת עליהם ביומיום, אבל כשדיברנו פשוט שפכתי את כל מה שהפריע לי. אמרתי לו שאני לא מרגישה שאני מיוחדת כשאני איתו, ושאני רוצה שנעשה יותר דברים ביחד, ודברים חדשים, ושהוא יפנה לכבודי זמן ולא ייראה אותי רק כשאין לו לימודים/עבודה/משהו אחר עם חברים/משפחה. שיכבד את הזמן שלנו ביחד. ושיכבד אותי. כי כבר הרבה זמן אני לא מרגישה כמו ה-חברה שלו, כמו המישהי המיוחדת הזו שהוא מתאמץ לרצות ורוצה שתהיה איתו ותישאר איתו כל הזמן. אני מרגישה כאילו כל החברים שלו והידידות שלו הם אלה שהוא מעוניין לרצות ולעשות עבורם את ה"אקסטרה", ואני? אני סתם הבחורה שהוא שוכב איתה מדי פעם ומתעניין בשלומה. ומפריע לי, אמרתי באותה נשימה, שהוא לא תמיד מתעניין בשלומי, שקורה הרבה שאני שואלת אותו מה נשמע והוא מספר לי בפרטי פרטים על כל מה שעובר עליו, ואח"כ הוא שותק. כאילו לא מעניין אותו לשמוע גם ממני קצת. אחרי שאמרתי לו את כל זה הרגשתי ליטרלי כאילו ירד לי משקל ענקי מהלב. 

וגם לו היו הערות לשיפור. הוא אמר שזה מרגיז אותו שאני לא יודעת איך לשפר את ההרגשה שלו כשהוא מבואס, שאנחנו ביחד כבר כל כך הרבה זמן ולמרות זאת אני מכירה אותו וכל פיפס בו עד הסוף. ומרגיז אותו שאני לא מדברת איתו מספיק. שהוא רוצה יותר. ושהוא רוצה להתאמץ בשבילי אבל הוא לא ממש ידע מה אני רוצה כדי שאני אהיה מרוצה, ושזה מרגיש לו לפעמים כאילו אני מתפשרת על הדברים האלה. והוא לא רוצה שיתפשרו עליו.

וככה דיברנו על הכל. ושנינו הבטחנו זה לזו שעכשיו שאנחנו יודעים את כל זה - גם נעבוד על זה ונשתפר שנינו. שנינו אוהבים זה את זו מאוד, אבל שנינו גם עצלנים כשזה נוגע למערכת היחסים הזו. אז נתאמץ עכשיו ונצא מהעצלנות הזו. 

אז אני רושמת לפניי, כדי שאני אזכור תמיד שזה חשוב לו ואני לא אזניח את זה. 

לדבר איתו יותר במהלך היום. 

אם הוא מבואס להיות כנה איתו ולאו דווקא לנסות לנחם אותו עם מילים טובות. 

לומר לו מה מפריע לי ולא להזניח. 

ליזום יותר יציאות איתו. 

חשוב. 

טוב. 

השעה 11:32 עכשיו, ואני אעבוד על התיק עבודות מעכשיו ועד הלילה! אין שום דבר חשוב יותר היום מהתיק עבודות!