כמו שזה נראה, יוצא לי בממוצע פעם בחודש להרגיש צורך לכתוב וגם למצוא זמן בשביל זה.

כתבתי בפוסט הקודם שאם יהיה לי זמן במהלך העבודה לכתוב כאן - כך אני אעשה. וכך אני עושה עכשיו. כולם פה יושבים במשרדים שלהם, עסוקים בעבודה, ואני כאן, כותבת פוסט לבלוג שלי. אדיר. 

אני בפאניקה מטורפת לקראת בחינות הקבלה. המבחן הראשון הוא לשנקר, והוא מתקיים עוד שבוע ויום בדיוק. 

מצד אחד אני בטוחה ביכולות שלי, וזה אולי מתנשא להגיד זאת, אבל אני באמת בטוחה שאני טובה יותר ממרבית האנשים שיבואו להיבחן. ומצד שני, אני מפחדת לטעות, לפשל, לא להעז עם העבודות שלי, לשכוח, ולהיכשל. ומצד שלישי, מפחיד אותי גם להצליח, כי זה אומר שאני עובדת לשלב הבא של הבחינות, ויש לי בחינות לעוד בי"ס, ויהיה לי חודש עמוס, ואני אצטרך לסיים את התיק עבודות שלי פיקס, ולעשות עבודת בית, ולעבור ראיון, ואם הכל ילך חלק אני עוד עלולה למצוא את עצמי מתחילה ללמוד בשנה הבאה! אמאלה!!!

הנחמה היחידה שלי, כרגע, היא העובדה שהכל ייגמר מתישהו. וכשאגיע לאמצע חודש אפריל תהיה לי מנוחה ואני אוכל לעשות מה שאני רק ארצה עם הזמן שלי. חשבתי לעבוד אולי קצת יותר, לחסוך כסף, לנסוע לחו"ל, לעשות קורס בישול, קורס רקמה, פיתוח קול, ולנוח הרבה הרבה הרבה הרבה. המון. לישון המון.

אני עייפה מאוד עכשיו. יש לי מלא דברים לעשות היום, אני רוצה לעשות התקדמות כמה שיותר גדולה כבר עכשיו בתיק עבודות כדי לחסוך לי עצבים ברגע האחרון. אז אני סוחטת את עצמי. סוחטת ונסחטת. 

יש לי עוד איזה חצי שעה להעביר עד שאני אוכל לצאת מהמשרד. סופסוף. אני הולכת לשחק באבלס. ביי.