לפני שאתחיל בעדכון כללי על החיים מאז הפוסט האחרון, אני רוצה להעלות נושא חשוב. 

פורים. 

היום נסעתי ברחוב הראשי של העיר שלי, יש שם כמה בתי ספר באיזור. כולם היו מחופשים. 

מעולם לא ראיתי כל כך הרבה מחשופים וישבנים של underaged teenage girls. כאילו ברצינות, בנות, אתן בנות 13, אף אחד לא רוצה לראות לכן את התותה ואת ניצני השדיים. זה שזה פורים לא אומר שזה לגיטימי להסתובב חצי עירומות ברחוב. כנ"ל בנים. אם אני אראה עוד פטמה אחת של נער זעטוט בן 15 שהחליט להתחפש לתינוק/דרדס/כל תחפושת אחרת שנותנת לגיטימציה ללכת בלי חולצה ובלי מכנסיים ברחוב אני קונה אקדח ויורה במישהו. בחייאת, have some respect. אם לא לסובבים אותם לפחות לעצמכם. אני מעדיפה פי אלף תחפושות מושקעות מאשר תחפושות בסגנון של "שמתי גופיית סטרפלס חצאית טוטו קצרצרה ומחושים של דבורה". 

ובנימה זו - בד"כ אני אוהבת להשקיע בתחפושות, פורים זה ללא ספק החג האהוב עליי, אבל השנה לא היו לי כוחות לזה בגלל כל הלחץ שמופעל עליי כל הזמן, ורק ברגע האחרון קלטתי שפורים מגיע עוד שנייה ואין לי תחפושת. אז קניתי מסכה פושטית כזאת בחנות לחומרי יצירה שאני מציירת עליה. ואם אצא למסיבה הערב אני כנראה אלבש את הבגדים שאיתם חזרתי מהודו ואתחפש לתרמילאית בהודו. מקורי, לא? אני אוציא את כל השרוואלים והטיקות והתכשיטים ההודים והצעיפים וסנדלי השורש מהבוידעם ואחזור חצי שנה אחורה. 

ועכשיו לחיים שלי. 

סיימתי עם המבחן הראשון של שנקר!!! סוף פאקינג סוף! המבחן הזה מהווה את יריית הפתיחה לתקופה העמוסה ביותר בחיים שלי. יש לי עוד כמה מבחני קבלה לעבור, אז אני צריכה לסיים לעבוד על התיק עבודות, להתכונן לפסיכוטכני, וב2 העבודות שלי החליטו פתאום שהם רוצים להעמיס עליי עבודה נוספת! במשרד פתאום נזכרו להוסיף לי דברים לרשימת המטלות, ובגלידריה אחד העובדים התפטר דווקא עכשיו והם ירצו שאני אתן עוד משמרות. כאילו העובדה שחפרתי להם במשך חצי שנה שמרץ-אפריל 2013 יהיו החודשים שבהם ארצה להתרכז באופן הכי מרוכז בלימודים שלי נמחקה להם מהזיכרון. פאק מיי לייף. 

אז התשובות משנקר אמורות להגיע עוד שבוע וחצי. עד אז אני בפניקה מוחלטת. אני שונאת את העובדה שאני צריכה לחכות לתשובות!

ג'יין