בדרך אל האושר

בהתחשב בעבודה שאני אגיע כמעט כל השבוע מהבצפר בשעות ממש מאוחרות אחרי יום מאוד עמוס,

בהתחשב בעובדה שיש לי שני שיעורים פרטיים בשבוע שאני חייבת לעשות,

בהתחשב בעובדה שיהיו לי המון שיעורי בית ומבחנים,

בהתחשב בעובדה שהבטחתי לעצמי שהשנה אני כן אשקיע בלימודים ובאמת אלמד,

בהתחשב בעובדה שיש לי תחביב שאני ממש רוצה לפתח והשנה אני הולכת להתעסק בו המון שעות,

בהתחשב בעובדה שבנוסף לתחביב יהיו שעות לא קבועות שאמורות להתווסף ואני ממש רוצה ואמורה להשתתף בהם,

בהתחשב בעובדה שאני פאקינג נערה שעולה לכיתה ט' שרוצה שהחיי חברה שלה לא יגמרו אחרי שעות הלימודים,

לא העמסתי על עצמי יותר מידי?

יהיה לי קשה. אני בטוחה.

אני אהיה עייפה, אני אהיה עצבנית, אני אשתגע ורוב הסיכויים שימאס לי מהכל.

אני לא אפרוש.

אני לא אעבור בצפר, אני לא אפסיק להשקיע בלימודים, אני לא אפסיק עם השיעורים, לא אבטל את התחביב וכן ישארו לי חיי חברה.

אני אשב, ואני אכריח את עצמי ללמוד.

אני אכריח את עצמי להזיז את התחת וללכת לחוג.

אני לא אלך לישון בשעות מופרזות ואדחה את עשיית השיעורים או המקלחת לבוקר.

אני כל יום אעשה את מה שאני צריכה לעשות, ואני לא אדחה שום דבר.

אני לא אתחבר לפייסבוק כל יום, אבל אני גם לא אעזוב אותו לגמרי כי הוא חלק מההנאה שלי.

אני אמשיך ואבלה עם אמא, עם חברות.

ומידי פעם, אחרי שאני אסיים את כל מה שאני צריכה לעשות, אני אתבטל בבית. כי ככה.

אני מאמינה בעצמי.

אני רק מאוד מאוד מקווה שהעצלנות לא תגבור על המטרה,

והמטרה היא להוכיח שלא העמסתי על עצמי יותר מידי.