אני בנאדם שידוע בהצהרות הטמפרטורה שלו.
כשקר לי, אני אגיד את זה כל כמה שניות.
אותו הדבר כשחם לי.
הטמפרטורות שלי נורא קיצוניות.
כשקר בחוץ, אני אקפא מקור.
כשחם, אני אבער.
אני יושבת בבית
וקופאת מקור.
הבית שלי תמיד קר, גם בקיץ.
רק שבקיץ זה יתרון.
בחורץ כבר פחות..
החדר שלי ממש קר. כל הזמן. יש לו שני קירות חיצוניים, ושניהם בצדדים של הבית שמקבלים את רוב הרוח והגשם.
אני מוצאת את עצמי יושבת יום שלם במזגן מנסה להתחמם, עם 3 שכבות ושמיכה.
אבל לא.
יהיה לי קר.
קר לי.
אני אומרת את זה כל היום.
אני מרגישה את הקור בעצמות.
זה מקשה על ההליכה, ועל התפקוד בכללי.
בחוץ יש בעיקר רוח.
וסתם קור.
אתמול ירד שלג, משהו כמו שעה שהייתה בנויה מ10 דקות של שלג ו50 דקות שבו הוא הפשיר.
ירד קצת גשם..
וזהו..
היום אני חושבת שאפילו טיפת גשם לא הייתה.
כל ה"סופה" הזאת, היא יותר סופת תקשורת.
יורד קצת שלג בירושלים, אנשים לא מקשיבים לחדשות בהן אומרים "לא לצאת מהבית אם לא צריך", אנשים נתקעים בכבישים, הופכים את זה ל"מתחת לכיפה השקופה2"
היום בוטלו לי הלימודים, בגלל הקור המטורף וכי בבית הספר היו בעיות עם החשמל.
אז הייתי בבית.
וראיתי חדשות.
ובמשך שעתיים גיברו רק על ירושלים ועל זה שמשלחת של צה"ל בדרך אליהם עם מזון.
בתכלס?
זהו.
דיברו רק על זה במשך שעתיים.
בסדר.
הבנו.
אני מבינה שאתם רוצים להדר ולהלל את ירושלים בגלל השלג,
אבל בחייכם, יש גבול.
תעשו מבזקי חירום כאלה.
כמו במלחמה נגיד, שכל שעה בערך יש עדכון.
זהו!
לא צריך במשך שעתיים לחפור על כמה האנשים שלא הקשיבו למה שאמרו להם מסכנים.
פה אני אסיים כי ממש קר לי.
-גל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Call Me G.