.When you have lost hope, you have lost everything

בכל פעם שאני נכנסת לבלוג,

אני רואה את השחור,

ואת הלבן,

ואת התמונה של האוס,

ואני לא חושבת אפילו לשנות את זה.

זה לא עיצוב של "דיכאון"

השחור לא מסמל בשבילי משהו עצוב או קודר,

שחור הוא צבע והוא צבע שמסמל שקט, חושך, לילה, מקום שאפשר לחזור אליו.

ולבן מסמל גם שקט, במידה מסוימת, וגם מקום שאפשר לחזור אליו.

והתמונה של האוס..

אני זוכרת כמה זמן לקח לי למצוא אותה..

הבלוג הזה הוא בין הדברים היחידים שאני יכולה לקרוא להם "חשובים"

הוא עבר איתי תקופה משמעותית כל כך,

ואני לא רוצה לשנות אותו.

בהתחלה שיניתי כל שבועיים,

ומתישהו הגעתי לעיצוב הזה, ואני לא רוצה לעזוב.

כי קצת קשה לי עם שינויים,

אני רגילה לשגרה למרות שאני שונאת אותה.

שינויים משגעים אותי.

תספורת חדשה,

ערימת בגדים שמישהו העביר ממקום אחד לאחר,

פסלון קטן שמישהו החליף עם פסלון אחר על המדף,

השינויים הקטנים האלה משגעים אותי ולוקח לי המון זמן להתרגל אליהם.

ואני לא רוצה לשנות את הבלוג כי הוא תמיד יהיה המקום הזה שאני אחזור אליו בכל פעם שקצת קשה לי ובכל פעם שקצת טוב לי ובכל פעם שאני רוצה להיזכר באנשים שעושים אותי שמחה.

כי פה אני מסדרת את כל המחשבות שלי,

ופה אף אחד לא מבקר אותי על שום דבר.

♥

-גל