דרוש צעיר, משכיל ומיואש

קליע של עלבון

שוכן בקרבך

מעולם לא הוסר

ואף לא יצא מהצד השני

לכבודו

התקשטו הרקמות סביב

בנימים ממאירים

בגווני ארגמן דולקים

לתחנת הממסר במוח

כבר נמאס

לקבל על בסיס שגרתי

אותות ממוצב מע' העצבים

המשדר שוב ושוב

על פגיעה

על פציעה

כנראה

נפלט כדור

בזמן שרקדנו

הקליע בנפשך

קצת הרג אותי.

לא משורר

אם כבר משנורר

מילים של אחרים

מבלי שירגישו בחסרונם.

אם כבר מפורר

מציאות שנפרשת

מאופק עד אופק

כמו עיניים שרואות ב-360

לכדי מבטים חטופים

לכדי תובנות עקרות

ובטח לא מעורר

כמיהה בלתי נסבלת

ליופי סמוי מהעין

או תאבון לזמן

בלי שעונים.

אולי רק כמה שדים

ממרבצם.

כל שצריך

זה שיתיישבו בקצה היער

וילחשו האחד לשנייה

הזמן ימתין

מחוץ למעגל הילתם

בועט בבלוטים

סופר בלב דקות שחולפות

החי השכחן הזה

והדומם המתרפק

על רגעים של התפרצות טקטונית

שחלפו

כשכנים חטטנים ורכלניים

יבקשו ללטוש מבט

בחשאי תתרקם מזימה

לגנוב  לעצמם קצת זיו עלומים

לגמוע מילים שנמענו לאחר

ולרגע להעמיד פנים

שלחישה גוחנת על ביטנה

מתפתלת סביב רגלם

קורצת להם לעקוב אחריה

מטפסים יטפסו על ברושים

רק כדי להציץ

ובהיסח דעת אימא טבע

תפרוס על העולם

שמיכה של צינה

אשר ליטופה

יזכיר לאוהבים

שכבר מאוחר

ויש ללכת.