אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

אני צריכה ללמוד לסתום את הפה, באמת.
 

אני לא בטוחה אם אמא נזפה בי בכוונה על מה שכתבתי למורה הפרטית שלי, אבל מה אכפת לי.. אני ממש שמחה בשבילה על העוברית. ועל זה שהיא לא הולכת ללדת לי לפני הבגרות, אלא רק אחריה. ושברוך השם היא עומדת לעבור לעיר שלי, כך שיכול להיות שאוכל לקבוע איתה בשעות אחרות, ולא בימי שישי בבוקר.
 

קצת הפחיד אותי לדעת שאני חרדתית לגבי דברים, שחשבתי שהם בכלל לא קשורים זהבזה. מסתבר שיש לי חרדה קיומית (מהמוות) שצריך לטפל בה באופן די דחוף. היום התוודעתי למשפחה שלו, בדיוק כשהוא סיים שיחת טלפון הופיעה תמונה של תינוקת שמנמנה ויפיפייה, בעלת לחיים של ״בואו לאכול אותי״ העונה לשם ****. אני כזה פולטת:״יואו, איזה נוושה..״ ואז הוא סיפר לי עליה...😊

אני מקווה שזה לא יקשה עליי מדי. אמרתי לו בצחוק:״כדאי שאני אכין את הטישו.״ משום מה עכשיו זה נראה לי יותר רציני ממצחיק.

אני ברגשות מעורבים, אז אני צריכה שקט.

עריכה:(19/01/2015,10:00)

אז עברתי אתמול שני ****-****, וזה קצת מתחיל להלחיץ אותי. הוא אומר שאני יכולה לשלוט על הרעידות ברגל בגלל הפרעות הקשב. 

אבל.. הזמן מבחן זה לא בדיוק נשלט, ואז באותו רגע, אני מרגישה שממש חם לי.

אני מתחילה להילחץ.

אחותי חזרה מתאילנד ויש מלא מתנות. זה מה שמחייה אותי לשרוד את היום הזה ולשכוח לשנייה ממה שקרה אתמול, ומזה שהנדסת המרחב צורחת לי ממעמקי התיק. מתמטיקה מזורגגת.

קיבלתי את המתנות, וזו רשימה די מכובדת. נתחיל?:)

-אוזניות של beats, מזויפות. אך מעולות!

-רמקול קטן של beats, תותח גם הוא.

-שני מגנים לאייפון.

-ארנק של מייקל קורס(ברור שמזוייף ;)

-צמידים ושרשראות.

-מנורת לילה מהממת.

-תיק איפור שחרוט עליו השם שלי.

אני כל-כך מאושרת, זה הרים לי את המצב רוח לשמיים. אני מרגישה כל-כך כבדה בזמן האחרון, ואין לי למי לפרוק את כל מה שעובר עליי.

אני לא פסימית, אני פשוט אדם שממש ממש טוב לו כרגע.:)