אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

[20/01/2015, 22:25]
היה לי משהו לכתוב, אבל שכחתי אותו. המילים כאילו נמחקות לי מאליו כל פעם כשקשה לי, ושאני רוצה לכתוב כאן. 

להוציא את הרע, להקיא אותו, לבכות, ליפול, לקום, ליפול  ושוב לקום. 

אני לא יודעת למה, יש לי תחושת בטן מוזרה כזאת. ולא, זה לא מהשתיים וחצי חתיכות פיצה שתקעתי לפני כמה שעות. או שכן?

יש לי מן נרגשה כזאת שאני שוב מתרחקת מהעולם, וחוזרת לפסימיות. א-לוקים, אני ממש לא רוצה לחזור לפסימיות. עברתי את השלב הזה, התבגרתי, אני מתחילה להשתנות. בבקשה תעשה שהתחושה הזו תתקטן ותלך לה למקום אחר. איכסה, קישטה, לכי מכאן, תחושה מגעילה. 

אני מרגישה כמו ילדה קטנה עכשיו, אבל המצב-רוח השתפר. גיליתי המון דברים חדשים על עצמי ואני נכונה להמשיך ולגלות אותם. 

ובעיקר להשתנות.

אני, שמנסה בכל כוחי לעבור שלב בקנדי קראש סודה, אבל השוקולד הזה מעצבן וגורם לי לבחילה. סליחה, הפיצה גורמת לבחילה.

לילה טוב. ❤️