לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...


אני עוד פה, ואני סטודנטית. עייפה.

Avatarכינוי:  תקראו לזה, איך שבא לכם

בת: 28




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2015    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2015

שיחת מוטבציה לעצמי - "או לחיות עם עצמך, בסוף כל יום.."


היי לך.
היי, הגעת בזמן לא בדיוק טוב. לומדת למתמטיקה יש סיכוי לדבר אח"כ?
לא.
אויש נו, יא חתיכת מעצבנת! דווקא עכשיו? באמצע הקוסינוסים והסינוסים?
כן.

זה  יכול להידחות למחר?
את עקשנית, את יודעת?
כן.
לא, מצטערת תסגרי את הספר. אנחנו צריכות לדבר.

 אוקיי, סגרתי. שוטי.
אל תהיי כפוית טובה, תדברי אליי יפה.
אני בכל אופן מדברת עם עצמי, O , לא עם אף אחד אחר.
עקשנית, מאוד עקשנית.
זה טוב או רע ליהודים? 
זה לא משנה עכשיו. מה שלומך?
שלומי ב"ה בסדר. אני לא אשאל אם את בסדר, מאחר ואני מדברת עם עצמי.
אני אשמח שתפסיקי להזכיר את זה בכל פעם. איך היה אצל המטפל אתמול? והשיחה עם אמא?
היה בסדר. רגיל.
את יודעת שאני שונאת שאת לא מפרטת.
כזאת אני, כשאין לי אמון מספיק באנשים, אני לא נתפחת אליהם.
אני יודעת. אני מכירה אותך מגיל אפס.
כן. מאחר ואני זאת את. ואת זו אני.
סבבה, אז אני דורשת שתתחילי לפרט.
אומרים בבקשה.
בבקשה.
תודה. אז.. אוקיי..
אתמול הייתי עם אמא אצל המטפל. בארבעים הדקות האשונות חירבשתי לו דברים לא דברים תוך הבלטת הקשב והרכוז שלי. במהלך הארבעים דקות האלה העלאתי נושאים "די חשובים, כפי הגדרתו,והוא הבטיח שנעבוד עליהם.
נוו?! זה ממש מעולה!
את קוטעת לי את חוט המחשבה, נשבעת בחיי אם את לא מפסיקה עכשיו. אני לא מדברת איתך יותר!
סליחה.
כדאי לך.
 
בקיצור, אמא נכנסה בעשר הדקות האחרונות. אמרה דברים שנורא כאב לי לשמוע. במהלך העשר דקות האלה "הלכתי" לשירותים."
מילה אחרת ל"ברחתי" ?
את מכירה אותי יותר מדי טוב. :)
האמת, זאת גם הייתה בריחה, אבל גם באמת הייתי חייבת ללכת להתפנות.
נו, לא קל לך להקשיב חמישים דקות ברצף.
את מעוניינת שאני אממש את ההבטחה שלי או לא?
לא.
אז תהיי בשקט!
אוקיי. איפה הייתי? בקיצור, כנכנסתי אמא דיברה איתו על עוד כמה דבים, שממש עכשיו אין לי כוח להתעסק בהם.
אוקיי, ו..?
ואז ירדנו לאוטו, ונסענו הביתה. היא קצת התעצבנה עלי על משהו שמרתי ושכחתי לתקן את עצמי. אבל יותר מזה, היא די גילתה לי למה אבא שלי כל-כך התנגד לזה שאני מעוניינת לצאת מהבית לשירות הלאומי.
את רוצה לספר לי?
אני בדרך לזה.
היא אמרה לי שאבא והיא דיברנו על כל הקטע הזה של היציאה. היא אמרה שאני ילדה תמימה, בעלת לב טוב ורגישה לזולת. אם כי, רגישה יותר מדי.
את יודעת את זה, למה היא הזכירה את זה?
טוב, נמאסת עליי. אני חוזרת לצלול אל מעמקי שאלון 805. שלום.
לא, נו! בבקשה תמשיכי אני במתח!
את יודעת איך גורמים לחברה מפגרת להישאר במתח?
כן.
יופי, אז תתני להמשיך ותהיי בשקט מופתי.
אוקיי.
אמא אמרה שבגלל הלב הטוב שלי, והרגישות. היא פחה מזה שאם הייתי יוצאת לשירות לאומי מחוץ לבית, היו יכולים לנצל את טוב הלב שלי.
אמא אמרה שהיא יודעת שאני אצליח להסתדר מחוץ לבית כמ ילדה גדולה, כי אני יודעת לדאוג לעצמי, יודעת להסתדר בשנייה במקום לא מוכר, וכמובן, וזה השיא, יודעת להכין לעצמי אחלה אוכל.
אז למה בחרת להישאר בבית?
כי מצאתי מקום שאני אוהבת. נו, את היית איתי שם! את יודעת מזה. למה את סתם נתפסת על קטנות?
טוב, אני אסתום.
יופי :) למדת לקח.
בגדול, סיימת?
כן.
אז את רשאית לחזור לשאלון 805 המהולל שלך. ואגב, המורה שלך מגישה אותך בסוף על 100.
אני יודעת, גיליתי את זה באמצע משמרת.
כן, ואז הפלאפון שלך הוחרם. כאילו את ילדה בת 12.
בכללי, היא לא מסכימה שנשאיר את הפלאפונים בפרונט. המיקרוב ואני אנשים מיוחדים..;)
וזה אומר שאת יכולה להשאיר את הפלאפון בפרונט?
לא. אבל...
~
היי לך,
את נמצאת עכשיו בסיום כיתה י"ב. אתמול, קיבלת כל-כך הרבה דברים שמסמלים את הסיום.
הראשון והמרגש ביותר הוא ההסמנה לטקס הסיום שלך, שהיא עוד פחות מחודש.
את נמצאת עכשיו בתקופה לחוצה, גם מבחינת עצמך, וגם מבחינת הלימודים, העבודה והבגרויות.
כל פעם שאת מרגישה לחץ או פחד או דברים כאלה. קחי לך חופש, תעזבי הכל ותירגעי.
אל תברחי. אבל תתני לך איזה כמה דקות, או אפילו חצי-שעה-שעה כדי להירגע.
בכל אופן, מי כמוך יודעת את זה.
אני גאה בך על ציון ההגשה במתמטיקה, זה באמת מגיע לך. את רואה? אין צורך לפחד לעמוד על שלך ולקבל את המגיע לך. השקעת כל השנה? וקיבלת את מה שהיית צריכה לקבל.

אני רוצה שתמשיכי להתמיד במתכונות, בבגריות ובעבודה. אני רוצה שתעשי את זה בשביל עצמך.
אני רוצה שתעמדי ב-16.6.15, זקופה וגאה על כך שהנה, את מסיימת 12 שנות לימוד בכבוד, בהצטיינות ובמטרה לעתיד טוב, ורוד ולשנת שירות לאומי משמעותית ופורייה.
אבל לא רק.
אני רוצה שגם תמשיכי לקיים את ההבטחה שלך לסבא. את ההבטחה שלך ללמוד ולהשקיע. לא לפחד לקחת סיכונים, לא לפחד לטעות. לדעת שמטעויות לומדים. לדעת שגם אם את לא מצליחה ונכשלת בטסט בפעם השלישית ברציפות, לא בוכים על חלב שנשפך. קרה, ועוברים את זה.
אני רוצה שתדעי, שאני גאה בך. גאה בך יותר מכל דבר בעולם. גאה בך יותר מהאייפון שלך [ומי כמוני יודעת שאת די מכורה לדבר הלבן הקטן הזה שנמצא כרגע לידך], גאה בך יותר מכל הפוסטמות שעושות את עצמך חברות שלך.
גאה בך בגלל מי שאת. אל תלבשי מסכות, תהיי את עצמך.
ותמיד תפיקי את הטוב מרע, ותמיד תישארי אופטימית.

אני לא חושבת שאני צריכה להגיד לך,
כמה אני אוהבת אותך.


עריכה: 20/05/2015
היי לך.
היי.
איך היה?
היה מדהים, מקסים, מרנין. והעיקר - אין יותר מתמטיקה.
אני גאה בך.
תודה, אני גם.



 

נכתב על ידי תקראו לזה, איך שבא לכם , 18/5/2015 23:15   בקטגוריות אופטימיות היא שם המשחק, שירים שעוזרים לי לא ליפול  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




12,412
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתקראו לזה, איך שבא לכם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תקראו לזה, איך שבא לכם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)