אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

אם יש משהו טוב שהפסיכומטרי מוציא ממני, הוא את הכתיבה ללא מעוצרים, לעצמי. בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. פשוט לכתוב, בלי לתקן; בלי לנסות לחבר משפטים הגיוניים. פשוט לכתוב..

אני מרגישה שיש פעמים שאני כמעט מגיעה חנקודת שבירה. לא פעם אני רוצה לשבור הכל ופשוט להתחיל לבכות אבל.. אלף, זה ילדותי. בית, אני לא ילדה קטנה. גימל, אני כל כך עסוקה בפסיכומטרי שאפילו לבכות ולהעילב כבר שכחתי מה זה..(בצחוק, בכיתי מתסכול לפני שבועיים)

היחסים עם R נמצאים במצב של "cool off" קריר בצורה בלתי רגילה, אפילו שלום כמעט והפסקתי להגיד לה. המצב בשירות בסדר; אבל סגנית האחות האחראית חושבת שאני לא בן אדם, ושאני לא צריכה לצאת לשתות/ללהתםנות בזמן העבודה. זה באמת הגיע למצב שהיא אשכרה מתקשרת אליי כשאני בשירותים, ושואלת אותי התקיפות לאן נעלמתי שבסך הכל הייתי חייבת להתפנות. כאילו, אני מבינה שזו תקופה לחוצה, מחלקה עמוסה ובלה בלה בלה.. אבל אני בן אדם, ואני לא אתאפק אם אני צריכה שירותים או שאני מרגישה צורך עז לקחת לי כוס מים.

בהקשר למחר, יש צום. אני מקווה מאוד שאני אצליח לעבוד ולצום באותה הנשימה, כי זה מאוד קשה.. אבל היי, פחות שעתיים עבודה, וזה מרגיש חלום. יותר זמן ללמוד מילים לפסיכומטרי.

אפרופו פסיכומטרי, אני מרגישה די רע מבחינת המילים. ניסיתי ללמוד היום מילים שלמדתי לפני חודש בערל, ונוכחתי לגלות שאני זוכקת את רובן, אבל לא את כולן; ושצורת הלמידה שלי לא אפקטיבית בעליל. אמנם אני בן אדם שלא סובל אסוציאציות, אבל אם זה הדבר היחידי שיגרום לי לקבל פטור באנגלית, אני מוכנה להתפשר על זה. 

הםסיכומטרי הולך טוב, תודה ששאלתם. מאז שיחת המוטיבציה שלי עם עצמי לפני פחות משבוע, אני כן די מרגישה איזשהי מגמת עלייה ביחס לפרקים (18 שאלות נכונות בפרק אנגלית מתוך 22, יור מאדרפאקר..) אבל עדיין נשארה לי המון עבודה עם פרק המילולי, עם פרק הכמותי ועם החיבור שבכלל לא העזתי להציץ לכיוונו עדיין.

אני יודעת שזה יהיה בסדר; ואני גם יודעת שאני אחראית על הבסדר הזה. קשה לי להאמין שלא יהיה בסדר, אבל מצד שני, אני גם די מתקשה בלגרום לזה שיהיה. מטבעי אני אדם שלא הורגל ללמוד אחרי שמונה בערב, והשיבה היום-יומית הזאת עד עשר עשר וחצי, גורמת לי רצון עז להפסיק את הפסיכומטרי ופשוט לא חגשת אליו, אבל אחרי כל כך הרבה השקעה, זה באמת הדבר האחרון שאני לא הולכת לעשות, גם אם אני איאלץ לעשות ויתורים מאוד גדולים בתחומים אחרים בחיים שלי. בהקשר לחופשות, האחראית עליי עדיין לא מסכימה לתת לי את מה שאני צריכה, ול ערי הרב אני נאלצת לערב את אמא שלי. זה הדבר האחרון שרציתי לעשות (אולי כדע להראות שאני יכולה להתמודד מול אלה שאחראים עליי לבד.) אבל מאחר שאני רואה שזה לא עובד, אני נאלצת לערב את אמא שלי. אני מקווה שהיא לא תצרי על מנהלת המחלקה או משהו בסגנון..

נכנסתי היום למיטה בעשר, השעה עכשיו אחת עשרה ועשרים ואני אפילו לא קרובה להירדמות, למרות שאני מותשת. נמאס לי כבר מחוסר ההירדמות הזאת במוצאי שבת, לפחות אם הייתי ישנה בשבת היה לזה תירוץ, אבל אני לא ישנה. אז אין לי.

הילדים בפגייה עושים רושם שטוב להם, אז הם לא רוצים להשתחרר הביתה. וזה מתבכל אותי, כי אין דבר שהייתי רוצה בשבילם זה פגיות משעממות וקצרות, אבל עושה רושם שהם לא בראש שלי בכלל.

בנימה אופטימית זו, אני אמשיך להתחבט עם עצמי עד שאני אירדם, ובע"ה אתחיל לקחת את עצמי יותר ברצינות (ואני לוקחת את עצצי ברצינות) ולהשקיע את כל כולי בפסיכומטרי, כי זה חודש וחצי שהולכים לטוס עד הבחינה.

יאללה, נשתמע, לילה טוב. 😊