וואו, איך להתחיל פוסט כזה, שכל-כך הרבה מחשבות מסתובבות בראש? לספר על מה קרה לי בחודש האחרון, מאז התחלתי את השירות? לספר מה קרה לי בשבוע האחרון? על דברים חדשים שגיליתי? על שירים חדשים, כדוגמת זה, שהתחלתי לאהוב ועכשיו אני לא יכולה להפסיק לשמוע? יש לי כל-כל הרבה דברים לכתוב, זמן קצוב והמון מחשבות שמתבלבלות בראש. אז אני אנסה לכתוב את כולם ואשתדל לא להתבלבל..
עבר כבר חודש וחצי מאז התחלתי את השנה השנייה של השירות הלאומי שלי. -במהלך החודש הזה הספקתי להתחבר לילדים שיקומיים קטנים ומדהימים, להכיר צוות מופלא ולקבל פידבקים טובים מאוד מהרכזת שלי על עבודה מעולה שאני עושה (ואמן שזה ימשיך ככה ואני לא אשחק) -הספקתי לעשות פסיכומטרי ולקבל את הציון שלו, ציון שלא כל-כך אהבתי, כי הוא טיפה מעל הממוצע, אבל כרגע אני לא בראש של לעשות עוד אחד ולפי מה שבדקתי, אני יכולה להתקבל למה שאני רוצה, למרות שאמא שלי לוחצת עליי לעשות עוד אחד. נראה מה יהיה לגבי זה.. -הספקתי לחזור לעבוד במקדונלד'ס, להמשיך לריב עם כל העולם ואישתו, לא לקבל מרות ולהסין, פעם ראשונה בחיים שלי שכאפה זה דבר כואב, ונכון לכרגע אני משתדלת להימנע מריבים, ולקבל (כמעט) הכל, למרות שמנהל הסניף שלי הוא פריק-קונטרול ועקשן יותר ממני, וזה פריקינג דבר נדיר, כי אני עקשנית וחולת-שליטה בצורה מאוד קיצונית. -הספקתי לעבור ראש-השנה עמוס בקרובי-משפחה די מיותרים, לעבור אחלה של צום יום כיפור ולא להירדם עד ארבע וחצי בבוקר של יום אחרי, לעבור שבת די קלילה ולהתרגש לקראת נסיעה מחר לסבא וסבתא בצפון לסוכות ומפגש עם הורים מהפגייה שגרים בעיר שם.
והכי חשוב, הספקתי לעשות חשבון-נפש עם עצמי, עם קצת עזרה של המשפחה וקצת צעקות מיותרות של אמא שלי על דברים שממש לא היו קשורים אחד לשני. אני מקווה שהשגרה של אחרי החגים תהיה יותר שקטה, ואני אדע מה טוב לי ומה לא טוב לי, מה אני יכולה לעשות בוודאות ומה קצת "גדול עלי" ובשלב זה עדיף שאתרחק ממנו.. זה חשבון-נפש שבדר"כ אני כותבת בשנייה שהוא עולה לי בראש, אבל מאחר והדבר עלה רק בסיטואציות שאני לא יכולה להדליק את המחשב הנייד שלי ולכתוב כגון:ר"ה, יוה"כ (שזה היה חשבון הנפש הכי גדול לדעתי שחוויתי כל ימי חיי, לא רק מול הקב"ה) וכן, גם השבת הזו...
אבל אני יודעת שזה יקרה בקרוב. בינתיים, תהנו מהשיר הזה, ושיהיה לכם חג סוכות טוב ושבוע שמח!
והיי, הנה תמונה אחרי המון זמן שלא צילמתי. קראתי לה #ממעללייבגן וזה באמת הכי משקף את השטויות שאני מצלמת כשהילדים ישנים.. הנה הרגל שלי, ועוד רגל מתוקה מתוקה של אחד הילדים שאני הכי אוהבת בגן.
"כל הקסם שלך את יפה לי את טובה לי לא יכולתי לבקש עוד שום דבר בחיי מה יש לומר כל השקט שלך את נתת לי את לקחת לי כל דבר קטן כזה שעושה לי מר לקחת ולא נשאר
מציירת לי את חיי שאני ארגיש אני בא לי לחבק אותך חזק תזכרי שרק היי קטנה בלב ראשונה בנינו את יודעת זו אותה מנגינה או קטנה תמיד ראשונה כל יום שאת איתי נשבע לך בשבילי מתנה
כל החסד שלך נתת לי השארת לי עוד חיוך אחד כזה שלא נגמר בגללך אני עוד שר כל היופי שבך את מראה לי מתוקה לי בלעדייך לא יודע לילה קר את חלום שלא נגמר" (קטנה-מאור אדרי, 2016.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם
