אוקיי,
עשיתי את השאלון הזה לפני שנתיים +, וכרגע די מתחשק לי לדעת אם משהו השתנה.. העליתי
אותו לכאן, אבל העברתי את הפוסט לטיוטות (גם כי זה פשוט נראה לי יותר מדי, וגם כדי
לזכור מה כתבתי במיידה ואענה על השאלון שוב), אני ממש נלחמת בפחדנות שלי ומעלה
אותו לכאן, אז בבקשה,
תהיו
טובים.
1. חשוב על אדם שחולל שינוי לטובה בחייך. אילו תכונות יש לו שהיית מעוניין לפתח בעצמך?
במהלך השנתיים האחרונות היו המון אנשים שהשפיעו עליי, לרעה ולטובה.
אבל אם אני חייבת לבחור רק אחד, בן (או יותר נכון בת) האדם שתמיד אני אקח ממנו
מודל לחיקוי היא אמא שלי. יש בה כוחות נפש שאני פשוט לא מסוגלת להבין. בין כל
ניהול הבית, העבודה, הטיפול בהורים (כי בשנתיים האחרונות סבא וסבתא שלי ממש
הזדקנו), היא עוד מוצאת זמן לעצמה ולא מוותרת לעצמה. גם ברגעים קשים. יש המון
תכונות שאני רוצה לקחת ממנה, אבל אם זה שתיים, התכונות הן יושר והערכה עצמית. אני
יודעת בוודאות ששתי התכונות האלה הן נרכשות, ושאני צעד אחד קטן מלהעריך את עצמי
הכי טוב שאני יכולה.
2. דמיין
שעוד 20 שנה מעכשיו אתה מוקף באנשים הכי חשובים בחיים שלך. מי הם,
ומה אתה עושה?
המשפחה הגרעינית
הנוכחית שלי והמשפחה הגרעינית העתידית שלי. אני יודעת שהם תמיד יקבלו אותי כמו מי
שאני, אבל גם יידעו להראות לי מה אני עושה נכון ומה לא נכון. בעוד 20 שנים אני
מקווה להיות אחות מוסמכת, אחרי תואר שני או משהו כזה.. עם ארבעה ילדים, דירה
בבעלות פרטית, רכב ומלא מלא אושר.
3. אילו
קורת ברזל [ברוחב של 15 ס"מ] הייתה מונחת בין שני גורדי שחקים, בשביל
מה היית וכן לחצות מהצד האחר שלה לצד האחר?
אלף
דולר? מיליון? חיית המחמד שלך? אחיך? תהילה? שקול בזהירות.
כשקראתי את השאלה הזו
לפני שנתיים, לא בדיוק הבנתי מה היא אומרת. ישר קפץ לי לראש פחד הגבהים שלי
והחלטתי לענות שאני לא הולכת לעשות את זה גם בעד החלפת במלכה אליזבת בארמון
בקינגהאם. עכשיו אני חושבת שאם השלום היה יכול להיות כלול בעסקה הזו, יש מצב
שהייתי מתגברת על הפחד ועושה את זה. אני לא מדברת על השלום העולמי (שאני מקווה
שהוא גם יגיע בעזרת השם) אני מדברת על השלום הפנימי שלי עם עצמי, עם העובדה שאני
אוכל לחזור הביתה בלי סערת רגשות שמתחוללת לי בגוף, ו/או להגיע למקדונלד'ס בראש
שקט, להגיד שלום ו"לספוג" את כל הביקורת על הסגירה ו/או לקבל את הציפיות
של המנהל שלי במשמרת של היום בלי להתחצף, בלי לכעוס ובלי להיעלב.
4. לו
היית יכול לשהות יום אחד בספרייה ענקית וללמוד כל דבר שהיית רוצה ללמוד, מה היית
בוחר ללמוד?
מאחר וכבר סגרתי עם
עצמי מה אני מתכננת ללמוד בשנה הבאה (סיעוד), ריפוי בעיסוק עדיין היה ועודנו נשאר
משהו שאני מאוד רוצה ללמוד, גם לא כמקצוע ואפילו לא תואר, רק לקרוא על זה ספר קצר,
זהו.
5. כתוב
עשרה דברים שאתה אוהב לעשות [...] כל דבר שאתה ממש אוהב לעשות!
פעם זה היה יותר קל, היום זה הרבה כי זה פשוט מתרכז בשלושה מרכזיים.
הראשון הוא כל מה שקשור למוזיקה.
השני הוא להירגע בחדר שלי ולקרוא המון ספרים מתחת לשמיכה.
השלישי והאחרון הוא ליהנות מהחיים, עד כמה שאני יכולה. תפרשו את זה לכאן או לכאן,
עשרה דברים זה יותר מדי.
6. תאר
תקופה שהעניקה לך השראה עמוקה.
שנת השירות הראשונה שלי, עוד כששירתי בפגייה. (אני ממש רוצה לחזור לשרת שם רק עוד
יום אחד, אולי אפילו לכמה דקות..) זאת תקופה שלימדה אותי המון על כמה שבירים הם
החיים, כמה כל דקה היא קריטית וחשובה (בייחוד ה-24 שעות הראשונות). מהצד השני בתור
היותי פגה/פגית לשעבר (ב"ה הכל עבר ואין סיבוכים #טפוחמסהשוםבצל) נתינת
המענה, האוזן הקשבת ו"נטיעת" התקווה גרמו לי לצאת עם חיוך מהשירות ולבוא
בחיוך (למרות שהחודשים האחרונים היו סופר-קשים). זאת תקופה שגם בנתה לי חלק גדול
מהזהות ו"החדירה" לי עמוק בוורידים מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה.
היית משנה בה כמה דברים, אבל בכיף ובאהב הייתי עוברת אותה שוב.
7. בעוד חמש שנים מהיום, העיתון המקומי
עושה עליך כתבה ורוצה לראיין שלושה אנשים. הורה,
אח או אחות וחבר. מה היית רוצה שהם יגידו עלייך?
סומכת עליהם שיגידו
את מה שהכי נכון עליי, ומקווה מאוד שלא יכללו בסיפור פדיחות ילדות קשות.
8. חשוב
על משהו שמייצג אותך... פרח, שיר, חיה. למה הוא מייצג אותך?
השבוע דווקא נזכרתי בשיר, "אני נשאר אני" של עוזי חיטמן ז"ל, במהלך
כל החזרות הלא פוסקות של שירי ילדים בגן
(והשיר "ידיים למעלה" כבר ממש חסר משמעות בעיניי) החלטתי אני
ל"הרביץ" בהם קצת תרבות ולהשמיע להם שירים שאני שמעתי בתור ילדה. באחת
מהפעמים נתקלתי בשיר הזה, במהלך שיטוט ביוטיוב על המחשב כשעליי פעוטה צורחת בת
שנתיים, ששוקלת 12 ק"ג, והוא מאוד ריגש אותי. חזרתי שוב על המילים לעצמי בראש
והגעתי למסקנה שלא משנה מה, בן אדם בכללי, ואני בפרט, תמיד נשארת אני. על כל
גווני, חסרונותיי יתרונותיי, השריטות שיש לי והבעיות. אני בן-אדם, ואני תמיד אני.
וזה סופר-כיף.
9. לו
היית יכול לבחור אדם אחד שהיית רוצה לבלות איתו שעה, מי הוא היה?
מה היית
שואל אותו?
מאחר וכבר הגשמתי את החלום שלי וביליתי שנה שלמה(!!!) עם הרופא שטיפל
בי בתקופת הפגייה, לא יצא לי לחשוב עם מי הייתי מבלה. אם הקב"ה היה דמות גוף,
אז מן הסתם שאיתו.. אבל אין לו, וזאת כל הבאסה בדת.
10.
לכל אחד יש כישרון או כישרונות[...] במה אתה הכי טוב?
הרס עצמי.. לא סתם, אם אתם שואלים באמת? יש לי כישרון נדיר לדעת לנגן מנגינות
מהראש, שאני סתם מזמזמת או סתם ממציאה. ניגנתי כמה שנים טובות על אורגן, הפסקתי,
וכמובן שהתחרטתי על כך..
מה שמזכיר לי שמצאתי פסנתר באחד החדרים במכון. אם אני אצליח, אני רוצה לחזור לנגן,
רק כשעם פעוטה בת שנה ועשרה שצורחת לך על הברכיים, זה לא כל-כך ריאלי. מזל שהנגינה
שלי מרגיעה אותה, בעוד היא עוברת על כל הפסנתר ולא פוסחת על שום צליל בו, אני
מנגנת לאיטי, כשעליי פעוטה בת שנה ועשרה חודשים, ופייר, זה מרגיש הכי בבית בעולם.
(אמרו לי שאני מנגנת יפה. וזה הרגיש כל-כך טוב.)
תודה קראתם עד לפה, באמת.
יש לי כל-כך הרבה מחשבות מתרוצצות בראש, ויש אחלה אוויר בחוץ. אז זה רק אני והמחשב שאוטוטו הולך לעלות למעלה. והאוויר, ואולי גם איזה כוס תה או משהו. מרגיש לי נכון. ואז, אני מקווה שזה ייצא. ויהיה כתוב כמו שאני אוהבת לקרוא. ביומן הוירטואלי ב-WORD שלי.
ערב נעים. 
עריכה: לא עליתי למרפסת, כי גם בחדר שלי יש אחלה של בריזה. המחשבות מתחילות להיכתב לאט-לאט. אני מקווה שלא אאחר מחר. במקסימום אני אכוון את השעון לעשרה לשש ואצא מוקדם יותר, כי היום הזה באמת חשוב!
לילה טוב ונעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם