אני חושבת שאני מתחילה להפנים שביום מן בימים, לא יישאר ממני זכר. ועד כמה שזה מפחיד להגיד את זה, ואני מתקשה לישון בלילה, אני מבינה שיום אחד זה יקרה, ואין לזה מנוס.
אני בתקופה קשה עכשיו, אני עמוסה מאוד והבנתי שיכול להיות שהפחדים האלה מגיעים מהעומס, כי כשאין לי עומס, אני אדם אחר לגמרי. אני יותר שמחה, יותר עושה דברים ויוזמת..
אתמול, לדוגמא, הייתה לי משמרת זוועתית, ואז בכיתי בטירוף להורים שלי. (כמובן שלא סיפרתי לאמא על העניין של החרדה הקיומית, אני בונה את זה..) ואז הלכתי לישון ממש מוקדם, כי הייתי ממש עייפה-קמתי יותר עייפה וכמעט לא תפקדתי. אני גם לא מי יודע מה אוכלת עכשיו את ה-9 נאגטס שלי (שזה עניין אחר לגמרי), ודי מסתכלת על כל בן אדם שאני רואה די באדישות וחוסר-חשק.
אני יודעת שזו תקופה, ושהיא תחלוף.. אני שונאת להרגיש ככה! ממש לא אוהבת את זה.
חודש כסלו זה חודש דצמבר בדר"כ, שזה החודש של היום הולדת שלי(יכול להיות שמלחיץ אותי להחליף את הקידומת של הגיל? אני בסך הכל אהיה בת 20), אבל האירועים האחרונים של ההרוגים בשתי התאונות השבוע, לצד צפייה בסרטון של אישה שחוגגת יום הולדת 117(!!) די הציפו את כל העניין שוב.
היום ראש חודש כסלו, והחודש הזה הולך להיות חודש טוב! מלא באהבה, פתיחות לב ואופטימיות!!!
אמן ואמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם