אתמול בבוקר קמתי, ולא היה לי מושג איזה יום היום. (יחי העייפות!)
השבוע האחרון היה די קשה, עבדתי כל יום, (חוץ מהיום, ואני עובדת גם מחר) ואני חושבת שהגעתי למצב של אי-שפיות זמנית בה אני מדקלמת את כל תאריכי פגי-התוקף של כל מוצרי המזון, השתייה, הניקיון ואלה שמשתמשים בהם באופן יום-יומי בע"פ.
החלטתי לחזור למטבח והכנתי מן מאפה כזה, עם ציפוי של סוכר וקינמון, יצא חביב. הכנתי עוד גליליות ועוגת אגוזים די מקסימה, ואני מחכה לעוגת יום הולדת שלי.
אני עדיין מתלבטת מה לקנות לאחותי, כי אין לי בכלל מושג מה היא אוהבת. (שנה שעברה היא קנתה לי נעלי-בית, נראה לי שאני אסגור את הסיפור בשרשרת יפה)
אהובה עוזרי נפטרה השבוע, ושוב עולה בי השיר המקסים שהיא שרה ויהודית רביץ עשתה לו קאבר יפהפה. אמנם אני חושבת שהעליתי את זה פעם לכאן (ואולי גם מחקתי את הפוסט), אבל השיר הזה כל-כך מזכיר לי אותה, וכל-כך אהוב עליי.
אין לי יותר מדי מה לספר, פרט לזה שממש טוב לי בגן, הילדים קרציות אבל מתוקים וחולים לי על התחת (בערך מקרטע, לא נראה לי שהם מבינים מי אני), פגשתי אחות מהפגייה שאני אוהבת כל-כך וקשקשנו מלא (הם אכלו במקדונלד'ס) והבן שלה אחד הנסיכים.
אני באמצע למלא את טפסי הרישום לאוניברסיטת אריאל, ואע"פ שאני עדיים מחכה לרישום לאוניברסיטת ת"א (כי אני מעדיפה ללמוד בתל-אביב), אני מתרגשת כמו ההחלטה להעלות אותי לכיתה א' 
ו.. שבוע הבא יש לי יום הולדת, ושלוש משמרות, הללל יהההההה! 
שיהיה לכם סופ"ש נעים.
שתי השורות החזקות של השיר הזה הן: השורה שבכותרת, ו-"יום ויום לך אחכה
אם תרצי עולם אחצה."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם